מדהים. איש אינו צועק, גם לא ילד. נוסע אחד יושב ומנגן לעצמו חרישית בגרמושקה.
״לפחות לא יגידו עליכם שאתם הזרים הראשונים שמתו במוסקווה מרעב,״ אומר גנאדי.
בזמן שאנחנו עומדים ואוכלים, אנחנו מקבלים שיעור פוליטי חשוב מרוסי אחד, קשיש חובש מיגבעת, העוצר לידנו, כשבידיו דברי-מאפה. הוא שוטף אותנו בנאום נרגש. התרגום: ״בקרמלין יושבת חבורה של פושעים." ולראייה: לפני שנה עלה המאפה הזה 18 קופקות, עכשיו הוא עולה 55 קופקות. (בשער השחור של אותו חודש, זה היה פחות מסנט אמריקאי אחד.)
הפיצה הגרוזית שלי גדולה מדי. יותר מדי בצק יבש, פחות מדי טעם. אני ניגש לאחד מפחי-האשפה הכבדים והמקושטים בצבע כסף, שאולם-ההמתנה משופע בהם. זקנה עומדת ומפשפשת בו. אני תוחב לידה את חצי-המאפה. היא לוקחת בשתיקה. לא מסתכלת בי.