על מדרגות של כנסיה סגורה עמד איש לבוש-היטב ונופף בספר-תנ״ך, שעל כריכתו התנוסס צלב גדול מכסף. מאחוריו ישבו שתי באבושקות והתפללו חרישית. שתי נשים אלגנטיות עמדו לידן והתפללו גם הן. במרכז עמד גבר ודיבר בהתלהבות על הצלת גשמות. מולו עמד קהל של כמה עשרות סקרנים בשקט, כפי שהרוסים מקשיבים לכל נאום, יהיה המסר שלו כאשר יהיה.
"לפני חמש שנים הטיף האיש הזה בוודאי באותה התלהבות מזוייפת לערכי הקומוניזם,״ אמר יורי שלנו בזילזול.
קצת הלאה, לאורך גרר-עץ של רמונט (משפצים את הכל-בו העתיק "דבור") ניצבה שורה של דוכנים מאולתרים. הוצע למכירה כל מה שהיה אסור בימי המישטר השנוא: חוברות של אנארכיסטים, ספרות לאומנית רוסית, כתבי-עת פורנוגראפיים זולים מאמריקה. הכל מעורבב. הקהל עמד והסתכל. עילעל. פה ושם ויכוח. בלי התרגשות.
* * *
בינתיים הציק הרעב. בשתי מיסעדות אמרו לנו המלצרים בכניסה: רק בדולארים. ספל קפה - דולאר אחד. מחיר מופקע ביותר ברוסיה. ויתרנו.
לבסוף גילינו מקום שעליו התנוססו האותיות "קפה". נכנסנו. בשטח לא-גדול וחשוף השתרכו ארבעה תורים. כמו בכל חגות רוסית, יש תור אחד לסחורה, תור אחר לקופה. הקונה מציץ במחירים, עומד בתור לקופה, משלם את מחיר הדברים שבחר בהם, מקבל תלוש, חוזר לדוכן הסחורה, מחכה בתור ומקבל. אם טעה, או אם שינה את טעמו, הכל מתחיל מחדש.
עמדנו בתור לקופה. שילמנו מחיר אפסי עבור שלושה ספלי-קפה ושלוש לחמניות ממולאות במין בשר טחון. עמדנו בתור השני כדי לקבל את הדברים. כשהגענו, הסתבר שבתור הזה אזלו בינתיים הלחמניות. בתור האחר יש לחמניות. אבל שם צריכים תלוש של קופה אחרת. ויכוח, עוד עמידה בתור. בסוף, הידד: הקפה והלחמניות. אכלנו ושתינו בעמידה, במקום הצפוף.
גם בלנינגראד לא מתנו מרעב. אבל יורי רטן בזעף.
* * *
בדיחה לנינגראדית:
תייר יפאני ניגש בנבסקי-פרוספקט לשוטר ושואל: ״סלח לי, איפה מועדון-הלילה הכי קרוב?"