״בהלסינקי,״ עונה איש-החוק.
* * *
על הקיר של אחד הבתים בנבסקי-פרוספקט רשום בצבע: ״אזרחים! בעת הפגזה - הצד הזה של הרחוב מסוכן יותר!״ מתחת למילים מתנוסס שלט האומר שעיריית לנינגראד החליטה להותיר כתובת זו, לזכר המצור.
900 ימי הגבורה של לנינגראד בימי המצור הגרמני במילחמת-העולם השניה הם אפוס, שכל פינה בעיר מזכירה אותו. באחת הכיכרות, מתחת לאנדרטה גדולה - חיילים, ימאים, אזרחים, נשים וזקנים, העומדים בצוותא מול האוייב הנאצי - יש בונקר גדול, מצופה בשיש. מעין ״יד ושם״ למגינים.
מרתף ארוך. שקט. רמקול מעומעם משמיע בלי הרף שורה אחת של שיר-המגינים, שאותו שרנו בנעורינו בעברית. לאורך התיקרה תלויים דיגלי החטיבות, הגדודים והספינות שהשתתפו בהגנה על העיר. על רבים מהרגלים דיוקנאות של לנין וסטאלין.
מסביב למפת-תבליט יצוקה, שבה משוחזר מהלך הקרב בן שלוש השנים באורות ובקול, מסודרות תיבות-זכוכית של מזכרות: קסדה נקובת-כדור של חייל-רגלי ונשקו. מנת-הלחם היומית בעיר מוכת-הרעב - משהו כמו פרוסה קטנה אחת.
במצור הנורא הזה לא נותרה כמעט אף מישפחה אחת בלי קורבנות. רבים מהאנשים שהיכרתי ברוסיה ציינו שאיבדו את רוב בני-מישפחתם במצור. צעיר סיפר לי, בקול יבש, כי במצור נפלו אביו ודודו, נספתה סבתו מפגז ומת סבו מרעב. סיפור רגיל. אולי זה מסביר מדוע מונחים פרחים טריים על כל אחת ממאות האנדרטות לזכר חללי-המילחמה שראינו בברית-המועצות.
ערכנו את הביקור ההכרחי במיבצר פיוטר-פאוול. הקתדרלה הגדולה, שבה התפללו(תמיד בעמידה) ונקברו רבים מן הצארים. תאי-הכלא, שבהם עונה והוצא להורג בנו של פיוטר הגדול בפקודת אביו, ושבהם היו כלואים אלפים מגדולי רוסיה. תמונותיהם של כמה מהם תלויות ליד הכניסה לתאים שבהם היו כלואים. ביניהם - אחיו של לנין, שהוצא להורג באשמת נסיון לרצוח את הצאר.
שורה ארוכה של תאים זהים. מיטת-ברזל, פח לעשיית צרכים ועששית.
זה הכל.
בצאתנו משטח המיבצר, שמענו את צלילי ״דויטשלנד, דויטשלנד איבר אלס״. לא האמנו למשמע אוזנינו. מיהרנו למקום וראינו תיזמורת-רחוב של כלי-נשיפה, שאספה תרומות בצורה מקורית: לכבוד כל קבוצה של