אדם אנושי מאוד, רחמן בן-רחמנים, כפי שהוא מצטייר בפסליו ובתמונותיו?
עריץ אכזר, חסר כל רגש אנושי, יורש ראוי לאיוואן האיום ולפיוטר הגדול?
אפשר למצוא תימוכין למכביר לכל אחת מהאפשרויות האלה.
הצגתי את השאלה לרוסים רבים, וקיבלתי תשובות מכל הסוגים, החל בדבריו של הצייר גלאזונוב ("לנין היה גדול הפושעים של המאה ה-20!״) וכלה באימרה של קומוניסט ותיק, שפגשתיו באקראי לפני המאוזולאום שבו מוצגת לראווה הגופה החנוטה ("הוא היה איש טוב, אבל סילפו את תורתו.״)
כבר ב-1990 היה נדמה לי שהדיעה החיובית על לנין הולכת ונעלמת בחברה הסובייטית. בקרב האינטליגנציה הלכה וגברה הריעה שלנין היה בראש וראשונה הרפתקן פוליטי, אופורטוניסט גמור שהשתמש בתורת-מארכס כדי להעניק למעשיו הברוטאליים קישוט אידיאולוגי מושך.
כשיצא להקים מדינה מיליטריסטית, שהפכה את האיכרים לצמיתים חדשים בכפרים ממלכתיים, עשה זאת תחת הסיסמה ״שלום ואדמה לאיכרים".
כשהבטיח לעמים הכלואים ברוסיה את הזכות לפרישה ולעצמאות, עשה את ההפך וקיים את גבולות האימפריה הצארית.
בפיו היתה רוממות האנושיות והדמוקרטיה, ובאותה השעה דיכא באכזריות את מרד הימאים בקרונשטאט והנהיג מישטר של טרור, ששימש דוגמה לכל הרודנים הטוטאליטריים של המאה ה-20.
ובכל זאת: המהפכה של לנין עוררה התלהבות עצומה בעולם כולו, רבים מגדולי אנשי-הרוח בכל הארצות הלכו שבי אחריה, שיריה מעוררים גם היום התלהבות בלב מיליוני צעירים.
וגם זאת: הבניין האדיר שבנה לנין מתמוטט עכשיו כמו בניין-קלפים, התמוטטות שאין לה אח ורע בהיסטוריה מבחינת ממדיה ופיתאומיותה.
* * *
מה היה קורה אלמלא חי לנין?
הצגתי את השאלה לעורך עיתון רפורמיסטי במוסקווה. הוא השיב בלי היסום: ״המהפכה הבולשביקית לא היתה פורצת. רוסיה היתה הופכת למדינה קפיטליסטית רגילה, כמו שאר מדינות-אירופה." ואפשר להוסיף: פני כל המאה ה-20 היו שונות. אפשר לשלול גירסה זו מכל וכל, ולטעון כי התהליכים הגדולים של המאה ה-20 בתחום הטכנולוגי, הכלכלי, החברתי, התרבותי, הפוליטי