להוריד את הכרזות מיד. לא ראיתי אחר-כך שום דיווח על זה בכלי-התיקשורת.
סתם תקרית של קבוצה שולית? ואולי רמז למה שעלול לקרות?
* * *
החלטנו לבלות את יום-העצמאות עצמו בפוטסדאם, עיר-המלוכה הפרוסית, לא הרחק מברלין.
לא היינו היחידים שבחרו במקום הזה. מצאנו את עצמנו בפקק של קילומטרים רבים. כל גרמני למד בבית-הספר על המקום הזה, שבו בנה המלך הפרוסי האגדתי, פרידריך הגדול, את הארמון שלו וקרא לו, בצרפתית, "סאנס סוסי" - בלי דאגות. מעטים מהרבבות שנעו אל המקום הזה חלמו, לפני שנתיים, שאי-פעם יוכלו לבקר שם בלי לעבור גבול - כשם שאנחנו לא חלמנו, בשעתו, שנוכל לבקר בעיר העתיקה של ירושלים.
״סאנס סוסי״ הוא בניין לא-מפואר, לא-גראנדיוזי, אלא מיבנה שטוח, צהוב, בעל חלונות צרפתיים הממוסגרים בלבן, פשוט ולא-יומרני. פרידריך, חובב התרבות הצרפתית וידידו של וולטייר, העתיק את הדגם של ארמון-ורסיי.
כשהעולם פוחד מפני גרמניה, הוא מתכוון לפרוסיה - המדינה שהפכה לסמל הכוחנות והפולחן הצבאי, ושנעלמה מן המפה יחד עם הרייך השלישי. ופרוסיה היא פה, בארמונו הגדול של פרידריך הגדול. אבל ביום של איחוד גרמניה הוא לא נראה מאיים. לא פרוסיה כבשה את גרמניה, גרמניה היא שכבשה הפעם את פרוסיה. פוטסדאם מסמלת את העבר, לא את המציאות העכשווית.
המציאות העכשווית של פוטסדאם עלובה מאוד. ליד הארמון מצאנו רק שתי מיסעדות קטנות - בקושי מיזנונים - ושם לא היה כלום. לא אוכל, לא שרות. אלפי הלקוחות הרעבים יכלו רק לעמוד בתור ולקבל ממוכרת אדישה קפה או משקה קל. מי שחשק בנקניק בלחמניה יבשה היה צריך לחכות רבע שעה, מפני שהמלאי אזל. הקפיטליזם לא הגיע עדיין לפוטסדאם. יותר קל להחליף את המטבע מאשר את המנטליות.
האוויר של פוטסדאם מורעל. עומד בו הסירחון של מפלטי מכוניות ה״טראבי״ המיזרח-גרמניים. הוא עורר בי אסוסיאציה של הגאזים ממפלטי משאיות-המוות.
מאחורי הארמון משתרע פארק ענקי, מתוכנן בקפידה על פי הדוגמה הצרפתית. המשוכות הגזומות היטב וערוגות-הפרחים מהוות צורות גיאומטריות מדוייקות, שביניהן מפרידים שבילים ומדרגות שלאורכם