מוצבים פסלי-שיש, ובמרכז מיזרקה. שביל מרכזי, ישר כסרגל, הוביל את המבט עד האופק.
לא עוד. המבט מוביל עכשיו אל שלושה שיכוני-ענק מכוערים, שהוקמו בלי כל התחשבות בפארק הנהדר. ואולי אין זה מיקרה. אולי רצו הקומוניסטים להשחית את הנוף של העבר, כשם שהרסו את הנוף בערים כה רבות במיזרח-אירופה. במקומות רבים השחיתו הקומוניסטים את הכל - את הנוף, את המים, את האוויר. הם התנהגו כאילו היו שילטון זר - ובסתר-ליבם ידעו שאכן כזה היו, שילטון כפוי, זר לארצות ולעמים שעליהם השתלטו בכוח הנשק הסובייטי.
בערב הלכנו לאחד המועדונים של ידידי שימעון עדן בברלין המערבית. הוא הבטיח לנו הפתעה גדולה שתכה גלים. לפני המועדון עצרה מכונית מפוארת וממנה יצא מיכאיל גורבאצ'וב. מצלמות הבזיקו, אנשים באו בריצה ויצרו התקהלות. בקושי אפשר היה לראות את קרחתו עם הכתם המפורסם, כשפילסו לו דרך למועדון. אנשים הושיטו ניירות מכל הבא ליד והוא חתם בחיוך. עדן חייך בהנאה וגם חלק מהקהל התחיל לחייך: תרגיל הפירסומת הצליח. גורבאצ'וב לא היה אלא פקיד גרמני המתפרסם מדימיונו למנהיג הסובייטי. גם זה היה אות-הזמן: מנהיגם של הסובייטים, האוייב מאתמול, הפך לדמות חביבה, כשם שערימות הכובעים של הצבא הסובייטי, על המידרכה בחוץ, הפכו לאטרקציה לחוגגים.
איחוד גרמניה מסמל גם את סיום המילחמה הקרה. האימפריה הסובייטית התמוטטה. יחסי-הכוחות בין גרמניה ורוסיה - יחסים שקבעו במידה רבה את ההיסטוריה של אירופה זה מאות בשנים - השתנו שוב. גרמניה החדשה בוטחת בעצמה. וכל שכניה שואלים את עצמם שוב, כמו פעמים רבות בהיסטוריה: מי הם הגרמנים האלה? מה תהיה דמותם? איך יתנהגו בעולם החדש, העולם שלאחר הקומוניזם?
* * *
חניתי בצד כביש כפרי ורכנתי על המפה. חיפשתי את העיירה מאכנו-הקטנה, שבה היתה אמורה להתקיים אסיפת-בחירות של גרגור גיזי, מנהיג המיפלגה הקומוניסטית ששינתה את שמה ואת תוכנה. לא מצאתי את המקום במפה של גרמניה המיזרחית. היתה שם רק מאכנו-הגדולה. נסענו לשם מתוך אמונה שמאכנו-הקטנה לא יכולה להיות רחוקה ממנה. טעיתי. ועוד איך.
ישבתי במכונית-הספורט השאולה, ותמהתי לאן לפנות, כאשר עברה על פניי מכונית ״טראבי״ מיזרח-גרמנית קטנה. היא עצרה. גבר כבן 35 יצא ממנה, ניגש אלי ושאל: "ובכן, איש צעיר, מה אתה מחפש?״