יש נאצים במיזרח-גרמניה. סיפרו לנו עליהם לא-מעט. יש החוששים מפני עלייתם, אם תתגבר המצוקה. זמן-מה אחרי ביקורנו בפראנקפורט-על-הנהר-אודר אף נערכה שם הפגנה נאצית קטנה נגד מעבר-הגבול של הפולנים. אך בשבועיים שבהם היינו בגרמניה המיזרחית לא נתקלנו בהם. מי שמחפש נאצי תחת כל מיטה גרמנית, עשוי להתאכזב.
גרמניה של היום פשוט שונה מאוד מגרמניה שהיתה, שאני זוכר אותה מילדותי, ושהמשורר סטפאן הרמלין העלה אותה בצבעים כה בולטים כשדיברתי איתו. גרמניה ההיא, של סוף הרפובליקה הוויימארית, היתה ארץ מסוגרת, מין אי במרכז אירופה. רק מיעוט זעיר של הגרמנים דאז היה אי-פעם מחוץ לארצו. לכל מיפלגה היה צבא פרטי, וכמעט כל הצעירים, וגם רבים מן המבוגרים יותר, לבשו מדים. האלימות המילולית והגופנית שלטה בכל. הרומנטיקה של המילחמות הזינה את הנוער.
לכל אלה אין כיום זכר. אין כמעט גרמני שלא ביקר כמה פעמים בחו״ל. המערביים היו בכל העולם, המיזרחיים היו לפחות בבולגריה, בהונגריה או בברית-המועצות. איש אינו לובש מדים. המילחמה מעוררת רק זיכרונות של זוועה.
בפראנקפורט-על-הנהר-אודר נערך מדי יום שוק פתוח בגן העירוני. סוחרים הבאים במשאיות מן המערב מציעים שם את מרכולתם. על אחד הדוכנים ראינו ספרים. כשהסתכלנו בכריכות ראינו שכולם מוקדשים לצבא הגרמני במילחמת-העולם השניה - חיל-האוויר, הצוללות, החזית הרוסית, הקורפוס האפריקאי. ממש תעמולה מיליטריסטית, לאומנית, אולי נאצית.
רחל שלפה את המצלמה וביקשה לצלם. המוכר סירב בתוקף. "ממה אתה פוחד?״ שאלתי.
״אני לא פוחד,״ התגונן. ״אבל הרבה אנשים לא מבינים אותנו. משמיצים אותנו מבלי לקרוא את הספרים שאנחנו מוציאים.״ מסתבר שבגרמניה של היום דווקא הלאומנים הם החוששים מפני הציבור.
תחילה הצטופפו האנשים סביב דוכן זה. כעבור רבע שעה לא עמד שם איש. תהילת הוורמאכט איננה מעוררת עניין בגרמניה החדשה, למרות שרבים מבין חייליו עדיין חיים.
* * *
״קורה משהו מעניין. בהיסטוריה הגרמנית הטיל המיזרח תמיד את מרותו על המערב. עכשיו זה להיפך.״ כך אמר לי, ערב הנסיעה לגרמניה, ידידי אדם קלר.
חשבתי על כך הרבה בעת הסיור. קורה באמת משהו חדש. כאשר