המסוגלים לעורר התלהבות. הצעירים המוכשרים הולכים לימין. תמונה מוכרת.
היינו כבר כולנו אחרי כמה כוסיות כשסיפרתי להם שאני מישראל. השיחה עברה לעניין היהודי. דווקא המבוגר שביניהם אמר בגילוי-לב: "שלא יספרו מעשיות. אני בא מפרוסיה המיזרחית (חבל-ארץ שסופח אחרי המילחמה לברית-המועצות ולפולין). הייתי בן 7 וראיתי את רכבות-המשא עוברות, כשהן מלאות באנשים. אמרו לנו שהם יהודים. ידענו שמביאים אותם להשמדה. ואם אנחנו, בני ה-7, ידענו את זה, שלא יספרו לנו ההורים שהם לא ידעו.״
למרות שהיה שתוי, ביקר את ישראל בלשון עדינה מאוד. "תראה, הונקר היה אצל הנאצים במחנה-ריכוז, ואחר-כך הפך בעצמו למדכא. זה די מוזר לראות שהמדוכאים הופכים למדכאים.״
שאלתי את המרצה הצעיר לכלכלה מדוע נכשל, לדעתו, המישטר המארכסיסטי, למרות שכל-כך הרבה אנשים אידיאליסטיים אהדו את הרעיון. ״המישטר הזה נכשל מפגי שהוא לא לקח בחשבון את הטבע האנושי,״ הירהר בקול רם. "עוד לא נוצרו בני-אדם שיתאימו למישטר הזה. המארכסיסטים לא תפסו שהאדם מופעל רק על-ידי האנוכיות. רק האנשים הציניים הבינו זאת. הקפיטליזם הוא המישטר הנכון, מפני שהוא בגוי על ציניות, על האנוכיות של האדם, בעוד שהמארכסיסטים חיפשו משהו יותר טוב. אנשים טובים אהדו את הרעיון מפני שהיה יפה, בנוי על חזון חיובי. אבל בלי שינוי גמור של האופי האנושי לא ניתן היה לביצוע.״
בבוקר סיפרה לנו האשה הבלונדית ליד דלפק-הקבלה שבעבר ביקרה עם ילדיה בארצות-המיזרח. כשהילדים עברו את הגבול הם הבחינו בכך, מפני שבחו״ל דיברו שפה אחרת. פעם ביקרה במערב-גרמניה. כשעברו את הגבול - כמה קילומטרים מכאן - אמר הבן: "מה, עברנו את הגבול? אז איך אני יכול לקרוא את הכל?״
* * *
אמרו לנו שכדאי לנסוע לגרנגרודה, עיירה ציורית קטנה לרגלי ההר, שבה אפשר לקנות דברים נחמדים. לא מצאנו מה לקנות, אבל העיירה היתה נחמדה - 4600 תושבים, כנסיה עתיקה. חווייה מיוחדת: אין בה אף רחוב ישר אחד, וכל הרחובות הם חד-סיטריים. בכל פעם נכנסתי לרחוב, נסעתי לפי הכיוון המותר והגעתי אל מחוץ לעיירה. נכנסתי לעיירה חצי-תריסר פעמים, מכיוונים שונים, לפני שמצאתי מקום לאכול. זה היה בית-קפה בתוך בית, שנראה חדש, בעל ריהוט מודרני.
בפנים ישב רק זוג קשיש, בפינה, ולא הראה שום נטייה לקומוניקציה.