אבל כל ביקור היה כרוך בהגשת בקשה בכתב. אחרי זה היתה צריכה לעבור לפחות שלוש חקירות מטעם השטאזי - במיפעל, במיפקדה המקומית ובמטה המחוזי של שרות-הביטחון. "שאלו על הכל. גם פרטים הכי-אינטימיים. אבל הם כבר ידעו את הכל ממילא. רצו רק לבדוק אם אנחנו אומרים את האמת.״

איך נבדל המישטר הזה מהמישטר הנאצי? שתי הנשים לא ששו לדבר על הנאצים. ״טוב, הקומוניסטים לא הרגו אנשים בגאזים,״ הודתה גרטרוד. "אבל השטאזי היה יותר יעיל מהגסטאפו. הוא ריגל אחרי כולם, כל הזמן, בכל מקום."

אין פלא. הנאצים שלטו בגרמניה רק במשך 12 שנים, והקומוניסטים במשך 45. ״זה מפני שהיטלר התחיל במילחמה. אלמלא כן, היו הנאצים שולטים עד היום,״ הירהרה גרטרוד, והוסיפה בצחוק: ״ואז היינו היום עומדים בתור לפני הפסל של היטלר!"

כמו כל הגרמנים, הן שנאו את השטאזי. ״היו צריכים להעמיד את כולם לדין. אחר-כך אפשר היה לתת להם חנינה, מצידי. אבל קודם כל צריכים לגזור להם עונש, שיראו וייראו, כלקח לעתיד."

בני-פוטסדאם קנאים למישפט. אולי זה נובע מן האגדה הידועה ביותר הקשורה בעיר זו. המלך פרידריך הגדול התרגז על הרעש שהקימה טחנה ששכנה מול ארמונו. הוא רצה לסלק אותה. אז אמר הטוחן את המישפט המפורסם, המוכר לכל תלמיד בית-ספר בגרמניה: ״עוד יש שופטים בפוטסדאם!״

אבל אנשי השטאזי לא נשפטו. בכלל, כל המנגנון הציבורי של המישטר הקומוניסטי - ״ראש-המים המנופח", בשפתה הציורית של גרטרוד - נשאר על כנו.

האם אנשי הגסטאפו נשפטו בזמנו? ״אצלנו במיזרח כן,״ טענה גרטרוד. ״היה אצלנו מורה שהיה סתם חבר המיפלגה הנאצית, לא יותר. אז פיטרו אותו והכריחו אותו לעבוד בבניין. שבע שנים עבד עבודה גופנית, עד שהחזירו אותו להוראה."

* * *

הלכנו לבקר במיפקדת השטאזי, ברחוב הנורמאנים בברלין המיזרחית. ״מקום נוראי!״ הזהיר אותנו ידיד, ״מעורר פלצות! תראו בעצמכם!"

אינני יודע למה בדיוק ציפינו, אבל הופתענו להיווכח שהמקום אינו דומה כלל למיפקדת אימתנית של מישטרה פוליטית חשאית. זוהי תישלובת של תריסר בנייני-ענק, חסרי צורה ואופי, מסביב לחצר פנימית ענקית. תחילה לא האמנו שזה המקום. הוא דמה לשיכון, או לבניין-

181