מישרדים סתמי. כל הבניינים נטושים כעת, חוץ מאגף אחד שבו יש מיסעדה עלובה וחנות כל-בו מיזרחית, גם היא עלובה.
בפנים הלכנו לאורן מיסדרונות ישרים אינסופיים, בין שתי שורות של דלתות נעולות, ממוספרות, וניסינו לתאר לעצמנו את ההרגשה של האסירים שהובלו כאן. הלכנו לשרותים, מתוך תיקווה למצוא באיזשהו מקום ניסתר כתובת או חריטה על הקיר. לא מצאנו. הכל צבוע בצבע-שמן נקי.
בחוץ התמקמו באוהל כמה מפגינים צעירים, אנשי "שלום עכשיו״ במהדורה גרמנית. הם מחו על כך שמיליוני התיקים של מערכת-הבילוש היעילה ביותר בעולם לא הושמדו ולא נמסרו לאזרחים הנבלשים, כפי שהובטח, אלא הועברו לידי השב״ב המערב-גרמני, היכול להשתמש בהם עכשיו כאוות-נפשו. נראה כי ידידנו, המלצר בהרים, שהצליח לקבל את התיק שלו, הוא חריג.
התיקים הם לא רק של מיליונים מאזרחי המיזרח, אלא גם של כמה מיליונים מאזרחי המערב. השטאזי אסף עליהם פרטים, גם אינטימיים ביותר.
עכשיו נראים הבניינים הנטושים כאילו הם שייכים לעבר הרחוק. המישטר כולו נעלם כלא-היה. רק הגראפיטי נשארו על הקירות: ״רצחתם את ״, "שטאזי מסריח", ובעיקר ״נאצים ראוס!״
בכלל, ציירי-הגראפיטי הגרמניים אוהבים במיוחד את המילה ״ראוס״
- החוצה. כל גרמניה המיזרחית מלאה בגראפיטי כאלה - ״זרים ראוס", ״אדומים ראוס", ובתשובה - ״נאצים ראוס". בדימיוני הפרוע עלתה סיסמה חובקת-כל: "כולם ראוס!״
* * *
ריבוי הגראפיטי נגד הזרים (הכוונה היא לפועלים הזרים - ויאט-נאמים במיזרח ותורכים במערב) מעורר את הדאגה מפני התעוררות ניאו-נאצית במיזרח.
מדי פעם מתפרסמות ידיעות על התפרעויות של קבוצות-נוער ניאו-נאציות ו״מגולחי-ראש״, קבוצות של בריונים ימניים. יש חשש שמא תגבר השפעתם, עם התגברות המצוקה, האבטלה והעוני. המונים של מובטלים ובורגגים זעירים שירדו מנכסיהם שימשו תמיד קרקע-צמיחה לפאשיזם, בגרמניה ובארצות אחרות, ובכללן ישראל.
מידת הדאגה תלויה בצפי הכלכלי. יש המאמינים כי השפל במיזרח-גרמניה הוא זמני. הדה-דה-אר-לשעבר אינה דומה לשום ארץ אחרת שבה התמוטט הקומוניזם, מכיוון שעם נפילת המישטר הפכה הארץ