מיד חלק של מדינה קפיטליסטית פורחת. ממשלת-המערב האיצה את תהליך המיזוג, הן כדי להפיק ממנו הון פוליטי, הן מפני שחששה מפני מהפך בברית-המועצות, העלול לשנות את המצב לרעה.
המחיר הכלכלי של המיזוג עולה בהרבה על כל התצפיות. במיקרה הטוב ביותר תעבורנה שלוש, ארבע או אף חמש שנים לפני שהמיזרח ישתווה למערב, על פי חוק הכלים השלובים. עד אז צפויות במיזרח סכנות רבות.
אולם יש החוששים כי המיזרח הגרמני לא ישתווה לעולם לגרמניה המערבית. ״הפער ילך ויגדל,״ אמר לנו כלכלן גרמני. "לתעשיה הגרמנית לא כדאי להשקיע במיזרח, כשבתי-החרושת במערב יכולים להתרחב ולספק בנקל את כל צורכי המיזרח. לכל היותר יתפתחו במיזרח השרותים.״
ידידי רפי רוט, טייס-הקרב הישראלי היוזם פרוייקטים ענקיים בגרמניה, הביע דיעה דומה. "גרמניה המיזרחית תהיה כמו הדרום באיטליה. מין מחלה כרונית. שכונת-עוני גדולה שיזרימו לה כספים בלי סוף, מבלי שזה יעזור. הפער יהיה כמו כדור-שלג. הוא ילך ויגדל."
קירסטן, גרמניה לא-יהודיה הלומדת בברלין מיזרחנות והבקיאה במציאות הישראלית, הביאה דוגמה עוד יותר בוטה. ״הגרמנים-המיזרחיים יהיו הספרדים שלנו,״ טענה. "תהיה 'גרמניה שניה' כמו שיש 'ישראל השניה'. ואותן הסיבות שהביאו את המיזרחיים שלכם לעמדות לאומניות קיצוניות ידחפו גם את המיזרחיים שלנו לזרועות הימין הקיצוני.״
השאלה היא: האם היה בכלל"איחוד״ של גרמניה? איחוד פירושו תהליך הדדי, שבו כל צד תורם משהו. אבל בגרמניה קורה משהו הדומה הרבה יותר לסיפוח - המערב מספח את המיזרח, והמיזרח עלול להיות, מבחינה כלכלית, מעין שטח כבוש. כך, על כל פנים, טוענים הרבה הוגי-דיעות מיזרחיים.
כאשר כבשו מדינות-הצפון של ארצות-הברית את מדינות-הדרום במילחמת-האזרחים, נודעה תופעת ^-Carpetbaggers, "בעלי תיקי-הבד". אלה היו מחפשי-הזדמנויות מהצפון שירדו על הדרום, עשקו, חמסו והפקיעו ככל העולה על רוחם. יש אנשים במיזרח-גרמניה הרואים את הקפיטליסטים המערביים באור דומה: חמסנים המבקשים להשתלט במיזרח על הנכסים הכדאיים, כגון נכסי-דלא-ניידי, אך לא לפתח שם תעשייה של ממש.
רק העתיד יגיד איזו הערכה היתה נכונה. בינתיים זוהי עדיין תעלומה, והדאגה רבה.