אמרה לי: 'אני מצטערת, אבל זה קבע את כל מהלך חיי. אתה מוכרח להתחשב בזה.' זה שיכנע אותי. הייתי מוכן לקבל את זה אצלה."
שאלת היהדות שלו התעוררה כשהוזמן פעם להרצאה בקהילה היהודית הקטנה במיזרח-ברלין. ״הרי אינני יהודי לפי ההלכה. אז קבעו בקהילה כלל חדש: יהודי הוא מי שיש לו אם יהודיה או אב יהודי, בתנאי שהאם או האב יהודים לפי ההלכה. מכיוון שאבא שלי היה יהודי לפי ההלכה, הייתי זכאי להשתייך לקהילה."
גיזי, שאינו אדם חמים במיוחד, נעשה אישי ואנושי כשדיבר על הצד הזה של זהותו. הוא גם חייך. "אגב, יש לי גם קצת דם כחול. הסבתא השניה שלי היתה בת מישפחת-אצילים. אני דווקא די גא בזה, לא פחות מאשר בדם היהודי שלי. אבל את זה אף פעם לא מזכירים.״
את יהדותו מזכירים לו, ועוד איך. לא אחת התפרצו לאסיפות שלו קבוצות של צעירים ניאו-נאציים, בצעקות של ״יהודי החוצה״. היו גם התנגשויות בין ניאו-נאצים וניאו-קומוניסטים, כמו בימי הרפובליקה של ויימאר.
* * *
גיזי הזמין אותנו לפגישה ב״בית ליבקנכט״, ברחוב אלכסנדר הקטן במיזרח-ברלין, בית היסטורי המשמש כמישרד הראשי של מיפלגתו. זה היה מרכז המיפלגה הקומוניסטית עוד בימי ויימאר. כאן עבד ארנסט טלמן, המנהיג האגדתי, שנרצח בידי הנאצים. כאן גם היה מרכז המיפלגה ששלטה ללא-מצרים בגרמניה הקומוניסטית. עכשיו זה שוב מרכז של מיפלגה אופוזיציונית קטנה. תהפוכות הגורל.
לא קל היה למצוא את המקום. נהגתי לפי המפה, ולא הגעתי. ואז שמתי לב לעובדה שהדהימה אותי: המפה פשוט לא היתה נכונה. שמעתי לא-אחת על מינהגם של המישטרים הקומוניסטיים להוציא לאור מפות בלתי-מדוייקות, כדי לבלבל את האוייב. לא האמנתי שזה אפשרי, ובייחוד בגרמניה. אבל הפעם לא נותר לי ספק.
השומרים הקשישים, שנראו כאילו כבר היו חברי המיפלגה בימי ויימאר - ויתכן מאוד שאכן היו - הסתכלו בחשדנות בתיק המצלמות של רחל וברשמקול שלי. יותר מדי תיקים. יום לפני כן אירעה התנקשות בחיי שר-הפנים הגרמני, שנפצע קשה, וריח הטירוף האלים עמד באוויר. אבל הוכנסנו לאכסדרה. את פנינו קיבלה כרזה גדולה ובה התמונות של רוזה לוכסמבורג היהודיה וקארל ליבקנכט, ממייסדי המיפלגה הקומוניסטית בגרמניה, בתוספת הסיסמה: ״המצע שלהם חי!״ שניהם נרצחו בידי לאומנים, שקדמו לנאצים.