בחדר קטן בדירתו, שבו היו ארבע מיטות, נערכו ישיבות הוועד המרכזי של המיפלגה. לפני כל ישיבה היה הרמלין נוסע במכוניתו ליפו, שהיתה אז מנותקת מתל-אביב בגלל ״המאורעות״. הוא התחזה כאנגלי והביא משם את החברים הערביים של הוועד.
"ישבו על המיטה ודיברו. לא ידעתי עברית או ערבית, ולכן לא הבנתי מילה. גם לא רציתי לדעת. לא רציתי גם לדעת את שמות האנשים. למדתי במחתרת שמוטב לדעת מעט ככל האפשר."
רק מילה אחת הוא זוכר מאותם הימים, והוא שמח לשמוע אותה מפינו: "יאללה!״
* * *
כשסיפרתי לסטפאן הרמלין ששמו הוא כשם מי שהיה ראש השב״כ בישראל, צחק. ״רק זה היה חסר לי!"
הוא גר בבית קטן בשכונת פאנקו, בצפונה של ברלין המיזרחית. עברנו בפישפש חלוד. הבית ישן ומוזנח מבחוץ, אך מטופח מאוד מבפנים. את מרכז חדר-המגורים תופס פסנתר-כנף לבן גדול. הקירות עמוסים ספרים. ביתו של איש-תרבות.
הגענו אליו בהמלצת סטפאן היים. לשניהם אותו השם הפרטי, אך בכתיב שונה. שניהם נולדו באותה העיר בסאכסוניה. שניהם כמעט בני אותו הגיל: היים בן 78, הרמלין בן 75. שניהם נולדו לאבות יהודיים. אמו של הרמלין נוצריה. שניהם נשואים לנשים מרשימות, לא-יהודיות. שניהם סופרים חשובים.
אך יש גם הבדלים בולטים ביניהם. היים כותב בשתי שפות, הרמלין דבק באדיקות בשפה הגרמנית. היים דומה במידה רבה לפרופסור אמריקאי. הוא אדם פתוח וחובב-שיח. הרמלין גרמני מאוד. הוא אדם מסוגר, מכונס בעצמו, ורק אחרי שעתיים של שיחה נפתח מעט. הוא משורר, וגם ספרי-הפרוזה שלו כתובים בסיגנון שירי.
היים, כבד-גוף, בעל פנים רחבות, ושמורות כבדות מכסות את עיניו עד מחציתן. הרמלין רזה, פניו ארוכות ורזות, עיניים כחולות מאוד מאחורי משקפיים במיסגרת כסופה.
יש עוד הבדל. הרמלין הוא איש-מיפלגה משחר נעוריו, לוחם פוליטי כמעט מבטן ומלידה. הקומוניזם טבוע בדמו, ועל כן קשה לו שבעתיים להתמודד עם התמוטטות החזון.
בן-העשירים המפונק הגיע למיפלגה הקומוניסטית. כשהיה בן 3 עברה מישפחתו לברלין, לווילה אלגנטית במרכז העיר. "אבי בחר בה מפני שהיו בה קירות די ארוכים כדי לתלות עליהם את אוסף-התמונות שלו. מהבוקר