אמרה האם "שמע ישראל״. היא קיבלה עבודה במישרד של שילטון-הכיבוש.
פעם ראתה קצין סובייטי מחלק לחם לילדים גרמניים. "איך אתה עושה את זה אחרי כל מה שעשו לכם?" תמהה.
הקצין ענה: "מה אשמים הילדים?״
ב-1948 הציעו לקירכנר בן ה-13 לעלות לישראל. הוא סירב. "האמנתי שבונים בגרמניה המיזרחית עולם חדש, ורציתי להיות שותף ליצירה." הוא למד רפואה ופסיכיאטריה, קיבל תפקיד במוסד ממשלתי ונבחר כראש הקהילה היהודית, שמנתה ביום האיחוד 250 נפש. אשתו היפה - הנושאת על צווארה את שמה, רחל, באותיות זהב - היא ספרנית הקהילה.
"תחילה, כשהיה אולבריכט מנהיג המדינה, היה קשה,״ סיפר. "הוא לא ידע פשרות. הוא אמר לכולם: 'תחליטו. או שאתם קומוניסטים ואתיאיסטים, או שאתם נוצרים ויהודים.' האנשים פחדו והתכחשו לדתם. אבל כאשר הגיע הונקר לשילטון, זה השתנה. נתנו כסף לקהילה. גיזי(אביו של ראש המיפלגה החדשה) התמנה כשר-הדתות. אפילו הירשו לנו להביא רב מארצות-הברית.״
עם האיחוד באה צרה חדשה. היינץ גאלינסקי, השולט זה 40 שנה ביד רמה בקהילה היהודית בברלין המערבית, תבע לספח את הקהילה המיזרחית לקהילתו, וגם להעביר לו את הסיפריה שלה.
* * *
כשבאנו ביום שישי אחרי-הצהריים לדירת הקירכנרים, הופתענו לגלות שאנחנו אורחים בסעודת-שבת. חדר-המגורים מקושט בשני תבליטים של נושאים ישראליים, מעשה-ידי אמן יהודי בברלין. בחדר הסמוך היה השולחן ערוך בטוב-טעם, עם נרות דולקים וכוסות-יין נוצצות. ארוחת-הערב היתה פשוטה וטעימה - לחם, גבינות, דגים, יין. המארח ובנו חבשו כיפות, הציעו כיפה גם לי, וערכו קידוש. מה שנקרא אצלנו ״בית יהודי חם״, והיה זה חום אמיתי. הקירכנרים באמת שמחו לקבל פני אורחים מישראל. הם ביקרו בישראל בפעם הראשונה לפני כמה חודשים, והארץ מצאה חן בעיניהם. ביחוד האקלים והנוף.
גם בנם היחיד, גרט, בן ה-24, הגר כבר מחוץ לבית, בא לסעודה עם חבר צרפתי, גם הוא יהודי. גרט, בחור רציני ונאה, מסיים את השנה האחרונה של לימודי-הרפואה, ומשתתף בפעולות של אירגוני הסטודנטים היהודיים. במיסגרת זו שמע, למשל, הרצאה של דן שיפטר, ה״מיזרחן״ הישראלי, ונדהם. שיפטר אמר למאזיניו שצריכים להרוג כל זורק-אבנים. גרט נדהם שיבעתיים כאשר הסטודנטים הישראליים מחאו כפיים לשמע הצעה מחרידה זו.