כאילו שוררת במקום חדוות-החיים המתלווה בדרך כלל למיפגשים כאלה בארצות אחרות, ולוא רק בזכות האלכוהול. פולין אינה מחייכת.
* * *
יתכן שפולין היא עיר הבוטקס במרכז ורשה.
בפינת הרחובות ירוזולימסקי ומרשלסקובסקה, לב-ליבה של העיר, מצוי המיבנה הענקי של הכל-בו ״צנטרום״.
מבחוץ זהו מקום מושך ביותר. כשעוברים בערב על פני חלונות-הראווה המוארים, המסודרים בטוב-טעם, נדמה שהמקום גדוש בכל טוב. שלא כמו במוסקווה, שם מצויירות בחלונות-הראווה סחורות דימיוניות, מוצגים בחלונות אלה מוצרים אמיתיים.
בשלוש הקומות של הכל-בו - שקירותיהן חשופים, וכך גם הרצפות - אין מחלקות, כמקובל באירופה. יש דוכנים למיפעלים. לכל אחד מחצי-תריסר מיפעלים ממלכתיים לנעליים, למשל, יש שטח משלו, שבו מונחת הסחורה על איצטבאות, המסודרות בצורת האות חית. לכל אחד יש מיבחר משלו, בלי קשר למיבחר של השכן.
הזבניות עומדות בצד, נשים משועממות וחמוצות-סבר בגיל-העמידה. נדמה שתפקידן היחידי הוא לשמור מפני גניבות. אין הן מתערבות. הן עומדות, מפהקות, נראות כמהרהרות על הקושי הבלתי-נסבל של החיים, לפעמים משוחחות זו עם זו. אין הן מפריעות לקונים, ואין הן שמחות כשהקונים פונים אליהן כדי לשאול אם יש ומה יש. התשובה היא תמיד זועפת, כאילו הפר השואל בגסות כלל בסיסי של נימוס.
אי-אפשר לשבת כדי למדוד נעליים. הקונה מסתובב בין המדפים עד שהוא מוצא נעל הנראית לו כמתאימה מבחינת הצורה והגודל. אז הוא חולץ נעל, נשען ביד אחת על קיר או איצטבה, ומנסה לנעול בעזרת היד השניה את הנעל שבחר בה. כשהוא מאבד את שיווי-המישקל הוא מקפץ קצת.
כך גם בדוכן לכובעים, למעילי-גשם, לסרבלים, למעילי-חורף. הסחורה אינה מושכת, המיבחר זעום, הזבניות זועפות. כשיש מוצר הנראה מתאים, הגודל לרוב אינו מתאים.
פה ושם יש שטח של מיפעל המציג סחורה טובה יותר. קל להכיר אותו,
כי לפניו משתרך תור. מכניסים למישטח רק כמה קונים בבת אחת. השאר ממתינים בסבלנות מאחורי חבל מתוח.
זה שונה בבניין הסמוך, שבו יש קומה לסחורות-חוץ. כמה פירמות גרמניות, איטלקיות ויפאניות מציגות סחורות - בגדי-ספורט, מצלמות,