אחד בצבע אחר, כל אחד וקישוטיו השונים, אין שני בתים דומים לגמרי. הכירכרות, אבני-הריצוף העתיקות, רחוב טויאנסקה הקטן המוביל לארמון המלך. ולפתע תפסנו שכל אלה הם בתים חדשים לגמרי, שכולם-כולם - הבתים, הארמון, הקתדרלה, הפסלים - הכל הוקם אחרי מילחמת-העולם מאפם, מערימות האבנים המקוריות, בעמל ובאהבה אין-קץ, לפי תרשימים ישנים ותמונות, כך שכל פרט בעיר העתיקה הוא העתק מדוייק של מה שהיה קיים קודם לכן. פולנים רבים אספו ושמרו מתוך ההריסות אריחים מצויירים, חלקי כרכובים ושאר פריטים למזכרת, ואלה שובצו אחר-כך בתוך הקירות המחודשים.
אחרי זה הסתכלנו סביבנו בצורה חדשה. בעיר העתיקה, בוורשה כולה, שנבנתה מחדש, בפולין, בעם הפולני.
* * *
אם אתה רוצה להבין את ההיסטוריה של עם, יעץ נפוליון, קח לידיך את מפת ארצו.
פולין נמצאת במקום רע באמצע, בין שני ענקים: רוסיה וגרמניה. בשני הכיוונים, מיזרחה ומערבה, אין לה גבולות טבעיים, בני-הגנה. במשך מאות בשנים ניסתה להתמודד עם גורל זה.
תחילה יכלה לו. פולין התרחבה, הפכה ממלכה גדולה, התפשטה דרומה ומיזרחה. היא הביסה אויבים אדירים - טאטארים, גרמנים, תורכים, שוודים, רוסים. תוך ברית עם הליטאים, שלטה זמן-מה על ממלכה אדירה, שהשתרעה מהים הבלטי עד הים השחור. אז היתה ארץ ליברלית, אולי הסובלנית ביותר באירופה כולה, ארץ מכניסה-אורחים. היא בחרה לעצמה מלכים מבין הנסיכים של שוודיה והונגריה, סאכסוניה ואוסטריה. היא הזמינה אליה גרמנים ויהודים, סקוטים ורוסים. בימים ההם היו יותר ממחצית תושבי הממלכה זרים שדיברו לשונות רבות. שיכבה גדולה של אדונים - השלאחטה - שלטה במדינה, וגם היא היתה מורכבת מבני לאומים רבים.
עמים אחרים, שמצאו את עצמם במצב גיאוגראפי דומה מול שכנים אדירים ובלי גבולות בני-הגנה, כמו פרוסיה, יצרו תחליף מלאכותי לרכסי-הרים ולים: צבא סדיר חזק, שהיווה קיר-ברזל מסביב למדינה. לשם כך היה צורך באחדות לאומית ובשילטון מרכזי חזק.
אבל הפולנים לא היו מסוגלים לכך. האצילים הגדולים חששו מפני מלך חזק, שיצמצם את זכויות-היתר שלהם, ולכן הרסו את מוסד המלוכה, שהיה חיוני בימים ההם. הם קבעו שכל מלך ייבחר על-ידי האצילים. בדרך כלל בחרו במלכים זרים, כדי ששום אציל מקומי לא יתחזק יותר מעמיתיו. גם