שיוצאי כל ארץ אחרת שונאים את מולדתם. הם מוכנים לשנוא גם את מי שיאמר מילה טובה אחת על פולין והפולנים.
* * *
רומן פריסטר, העיתונאי יוצא-פולין, בוגר השואה - גם הוא אינו אוהב את הפולנים במיוחד - עזר לנו למצוא דירה במרכז ורשה. הגענו אליה ישר מנמל-התעופה. דירה של שני חדרים, בקומה הרביעית של בית-מגורים גדול ברחוב סנאטורסקה, במרחק של הליכה מהעיר העתיקה וממרכז העיר החדשה.
הדירה היא סמל המישטר הקומוניסטי. היא נבנתה על-ידי המדינה ושייכת לה. המדינה אמורה גם לדאוג לתקינותה.
בנייני-המגורים האלה - גדולים, פשוטים, חסרי-קישוט - נבנו בתנופת-הבנייה האדירה אחרי מילחמת-העולם, תחת השילטון הקומוניסטי, כאשר העיר כולה קמה מהריסותיה. המטרה היתה להבטיח שאיש לא יישאר בלי מגורים, ומטרה זו הושגה. לשם כך ויתרו הבונים על כל תוספת של נוי.
הארמונות והכנסיות נבנו בקפדנות על פי מתכונתם הקודמת, באהבה הניבטת מכל אבן. כך גם הבתים בעיר העתיקה. אבל בשאר העיר הוקרב הכל על מיזבח הצורך - לבנות מהר, לבנות בזול, לבנות כדי לספק קורת-גג לכל.
כשסחבנו את מיזוודותינו לקומה הרביעית - מובן שאין מעלית - מצאנו דירה קטנה, מרוהטת בדיוק כפי שהיתה מרוהטת אילו גרה בה ״האמא הפולניה״ האגדתית בארץ. מפות קטנות של תחרה מתחת לוואזות ולמאפרות על השולחנות והמיזנון. כרים סרוגים ציבעוניים על הספה והכורסאות. על האיצטבות בובות-עמים ופיסלוני-רועות. ציורי-נוף על הקירות. הכל נקי ומצוחצח.
אבל לא היה כדאי לפתוח את המגירות בארונות. הן היו מלאות להתפקע בבגדים וכלי-בית ישנים, שהעידו על כך שמעולם לא זורקים כאן דבר לאשפה. אך הקטסטרופה האמיתית המתינה בחדר-האמבטיה.
היא היתה צרה, חסרת-חלון, שעוונית כחולה ממורטטת על ריצפתה, ועל קירותיה, הצבועים בצבע-שמן, מסמרים לתליית מגבות וחבל-כביסה. הכיור, האמבטיה והאסלה ישנים ומוכתמים בכתמי-חלודה, והניאגרה גבוהה, כמו בארץ בשנות ה-50, עם חוט-משיכה שידיים רבות נתנו לו את גונו.
במשך כמה ימים דלפו צינורות-המים, והיה צורך להעמיד תחתם דליים. באחד הלילות התפוצץ הצינור הראשי, ושיטפון אדיר איים להפוך את