4100 קצינים פולניים שבויים. דוקטור ריצ'ארד ינקובסקי, רופא, סרן-במילואים. פולקובניק (אלוף-מישנה) זיגמונד רדומסקי. לויטנאנט... מאיור... פולקובניק...
לפי תאריכי הלידה והמוות הרשומים בטבלות, רוב ההרוגים היו צעירים בני 20,18, 24, ורובם היו חברי המחתרות. שם-המחתרת של כל אחד מהם רשום ליד שמו. הנריק זאדובסקי. מכונה זיגמונד. נולד 1923. מת 1942. דכאו. מתחת לטבלות יש כובעי-פלדה הפוכים, המשמשים כאגרטלים, ועליהם טוטפת בצבעי-פולין, אדום ולבן. הרבה פרחים נבולים, ענפים של עצי-מחט, נרות-תמיד. בראש רבות מטבלות-הזיכרון מתנוסס הסמל של ״ארמיה קראיובה״, "הצבא המולדתי" (להבדיל מהצבא הפולני שלחם בנאצים בנכר), אירגון-המחתרת העיקרי.
אי-אפשר להתהלך ברחובות ורשה, מבלי להיתקל בתזכורות מסוג זה. כמעט בכל פינה יש טבלה האומרת שכאן נרצחו על-ידי הכובשים הנאציים כך-וכך פולנים - לפעמים יחיד, לפעמים 10 ואף 25 בני-ערובה, שנלקחו מהבתים הסמוכים והוצאו להורג, כנקמה על פיגוע שבוצע על-ידי המחתרת. טבלה על בית ליד העיר העתיקה מורה שכאן נלכדו חמישה מפקדים של המחתרת, והוצאו להורג.
תחת כל טבלה מונחים פרחים. גלאדיולה, ורדים אדומים, ציפורנים, תמיד פרחים טריים. כאילו קרו הדברים אך אתמול.
פולין מודעת מאוד למחיר ההתנגדות לכיבוש הנאצי. שלושה וחצי מיליון פולנים - כל אדם פולני עשירי - נהרגו על-ידי הנאצים, מלבד שניים וחצי מיליון היהודים הפולניים. זהו קורבן עצום, יותר(יחסית) מאשר הרוגי כל אומה אחרת באירופה, מלבד היהודים.
הפולנים לחמו בנאצים. לא היו משתפי-פעולה פולניים, לא קוויזלינגים,
לא ז'נדרמים. גם בסרט "שואה״, שהוא אנטי-פולני מאוד, אין זכר למשתפי-פעולה פולניים במחנות-ההשמדה. היו שם אוקראינים, לאטווים ואחרים. פולנים לא היו. יתכן שהנאצים גם לא התעקשו לגייס פולנים, מפני שלפי התוכנית של היטלר היו הפולנים צריכים להיות הבאים בתור להשמדה. את מיתקני-המוות באושוויץ המשיכו הגרמנים להרחיב גם אחרי שכבר לא נותרו באירופה יהודים להשמדה. הפולנים ירעו את המשמעות.
מהיום הראשון של המילחמה - שהתחילה בהתקפה על פולין - ועד נסיגת הנאצים ממנה, היתה זאת אומה מגוייסת ולוחמת. וברגע שהסתיים הכיבוש של האוייב ממערב, החל הכיבוש של האוייב ממיזרח. בעיני רוב הפולנים לא היה המישטר הקומוניסטי מעולם אלא מישטר-כיבוש של הרוסים השנואים.
״היהודים סבלו קשה,״ אמר לי עיתונאי פולני קשיש, ״אבל אחרי שזה נגמר אתם זכיתם במדינה משלכם. היה שכר לסבלכם. אבל אצלנו, כשנגמר