עמדו בחוץ, בגשם, כדי לשמוע את דבריו בעזרת הרמקולים, מאחר שלא הצליחו להיכנס.
האיש נעטף ממש באהבת חסידיו - הרבה נשים קשישות, מרצים, סטודנטים, כמה קצינים במדים, בעלי מגפיים מבהיקים וכובעי-המיצחיה המרובעים האופיינים לצבא הפולני, סתם אנשים מרחבי העיר. עמך פולין.
כאשר המתרגמת שלנו העזה להשמיע בשיחה נימה כלשהי של ביקורת, נוצר סביבה קיר של איבה, אבל לא היתה אלימות. ״אנחנו מאמינים לו,״ אמרה אשה בעלת שיער-שיבה, כאילו מסרה הצהרה רתית, ״הוא קיים כל מה שהבטיח לנו."
כל זה הפחיד קצת. הדיבור הדמגוגי, הקהל המשולהב, הסיסמאות הפשטניות ("כן ולנסה!״), הפורטרטים שחולקו בכניסה וביציאה, השירים הארוכים שחוברו לכבודו, הילדות המגישות פרחים. אחרי האסיפה אספה רחל את הפתקים שנשארו על שולחן-הנואמים, ובהם אחד שהכיל שיר שחיבר לכבודו מישהו מהקהל, ושהסתיים במילים "מי שהולך עם ולנסה לא ירעד".
בחוץ נמשך הוויכוח בגשם השוטף, מתחת למיטריות. קבוצה קטנה של אנארכיסטים צעקה סיסמאות נגד ואלנסה. לא היכו אותם, אבל חסידי-ולנסה הצטופפו סביבם והתווכחו בלהט, ואחדים מהם פצחו בקריאות קצובות: ״מאזובייצקי לישראל!" על מאזובייצקי, מתחרהו של ולנסה שנחל בבחירות תבוסה מבישה, נאמר שהוא יהודי, למרות שמישפחתו קאתולית מדורי-דורות. ״הוא נראה עצוב כזה,״ הסביר מישהו, ״אז הוא בטח יהודי."
* * *
אי-אפשר שלא להשוות את ולנסה למנהיג האגדתי של פולין בין שתי מילחמות-העולם, המרשל יוזף פילסודסקי.
פילסודסקי היה בן למישפחת-אצילים מאיזור וילנה, פטריוט פולני בנוסח המאה שעברה, רחוק מהלאומנות של המאה-20. מבחינה זו דמה קצת לזאב ז'בוטינסקי, ואין ספק שז'בוטינסקי עצמו אכן ראה בו דוגמה.
תחילה פעל פילסודסקי במחתרת נגד הרוסים, נאסר וברח, והקים את ״המיפלגה הסוציאליסטית הפולנית״. במילחמת-העולם הראשונה הקים ״לגיון פולני" במיסגרת הצבא האוסטרו-הונגרי, והתגלה כמנהיג צבאי אמיץ ומצליח. כאשר התמוטטה רוסיה הצארית, פנה פילסודסקי נגד הגרמנים והאוסטרים, שכבשו את פולין במהלך המילחמה, והקים את ״האירגון הצבאי הפולני״ המחתרתי-למחצה. גוף זה (ששמו דומה, לא במיקרה, ל״אירגון הצבאי הלאומי" של ז'בוטינסקי) פרק את הגרמנים