יורק המשופם דומה קצת ללך ואלנסה, אבל אינו אוהב אותו. ״סתם דמגוג שאינו מבין כלום,״ ביטל אותו.
יש מה לקנות בוורשה. קנינו את המיצרכים שלנו באחת מחנויות ״פווקס״, רשת של מרכולים המוכרת רק סחורות מיובאות, תמורת תשלום בזלוטים. בשביל פולני המשתכר בזלוטים, המחירים גבוהים מאוד. בשבילנו, שהמרנו דולארים בזלוטים, המחירים היו זולים. בסכום השווה ל-30 ש״ח קנינו כל הדרוש לנו לכמה ימים, ובכלל זה בקבוק של וודקה פולנית במחיר 6 ש״ח. אחר-כך אמרו לנו שזה הרבה מאוד.
הסחורה באה בעיקר מגרמניה. בקבוק-שמן, שנשא באותיות עבריות בולטות מאוד את הכתובת ״כשר לפסח", בא מארצות-הברית. קופסאות של מיץ-תפוזים, שעליהן היה רשום "יפה״(יפו), היו מתוצרת הולנד.
המיסעדה הטובה ביותר, "קרוקודיל״, נמצאת במרתף, בסימטה קטנה ליד כיכר העיר העתיקה. בכל ימות השנה אין סיכוי להיכנס אליה בלי הזמנה מוקדמת. אבל מכיוון שנראינו כתיירים, סידרו בשבילנו שולחן קטן ליד הבאר. נתנו למלצר הראשי טיפ של דולאר אחד, והוא נראה אסיר-תודה.
כל באי המיסעדה לבשו חליפות כהות מחוייטות וענבו עניבות שקטות. הנשים לבשו שמלות-ערב. כמעט כל הנוכחים היו פולנים, אחדים הסבו עם אורחים מהמערב, גרמנים או אמריקאים. פסנתרן ניגן ברקע מוסיקה קלאסית קלה.
אכלתי פיטריות ״בסיגנון פולני עתיק״, ממולאות בתבלינים שונים, ורחל ״ז'ורק", מרק פולני טיפוסי שיסודו קמח. מנה שניה: ״בשר-חזיר בצורה פולנית עתיקה״, מתובלן היטב, וסלט ירוק. מנה אחרונה: פירות. ארוחה מעולה לשניים, בתוספת בקבוק של יין בולגרי ומשקה קל לרחל. המחיר לשני אנשים: 20 דולאר, כולל טיפ. לגבי פולני רגיל, זהו כמעט שכר של שבוע.
השכר הממוצע בפולין הוא מיליון זלוטי - 100 דולאר. כדי להתקיים, עובדים בהרבה מישפחות שני בני-הזוג - וכל אחד מהם מחזיק בשתי מישרות. יש המסבירים כך את היחס האדיש של הזבנים והמלצרים ברוב המקומות: הם פשוט עייפים. אולי זה נכון גם לגבי נהגי-המוניות, שיחסם הוא לעיתים קרובות דוחה ממש.
מי שיש לו כסף יכול לקנות באחד הבוטיקים הקטנים החדשים, המסודרים בשורה ארוכה, דלת ליד דלת, במיבנה שהוקם במיוחד לשם כך לאורך רחוב מרשלבסקייגו. אמנם, גם שם המיבחר מצומצם. בבוטיק לנעליים אין כל המיספרים לכל סוגי הסחורה. אבל הסחורה מושכת, הזבניות ידידותיות, בחלונות-הראווה מוצגים פריטים מעטים על רקע משי או עץ טבעי. כשרחל מדדה כובעים, נזכרתי בסיפורים על השיק הוורשאי