עד שהמלך זיגיסמונד אוגוסטוס ואזה החליט ב-1550 להעביר את הבירה לוורשה. בני-קראקוב מתלוצצים שעשה זאת מפני ש״אהב לחיות בכפר״, אך הסיבה היתה מדינית: ורשה התאימה יותר, מבחינה גיאוגראפית, לשמש כבירה לממלכה שאיחדה אז את פולין וליטא.
בחצר הארמון, המוקף בחומה אדירה וקודרת, ושעולים אליו במעלה הגיבעה בעשרות רבות של מדרגות, יש אבן המקרינה קרניים מיסתוריות. אם עומדים עליה, מרגישים בגל של חום. יש רק שלוש אבנים כאלה בעולם. שתי האחרות נמצאות בירושלים וברומא. כך הודיע לנו יז'י בכל הרצינות. לא היה לי הלב לגלות לו שאינני מרגיש בגלים המיסתוריים, ושגם לא שמעתי על אבן כזאת בירושלים.
יז'י בז'וזובסקי ניגש אלינו כאשר עמדנו בשערי הקתדרלה, ובירך אותנו בבירכת ״בוקר טוב" - בעברית. אחר-כך התגלה שאין בו טיפה של דם יהודי, אבל הוא גדל בקירבת השכונה היהודית הגדולה של העיר, לפני השואה. הוא נלוה אלינו והסביר לנו בגאווה כל פרט בארמון ובכנסיה - כל קבר של מלך, כל חרב של אציל, כל תמונה של המדונה. כל מילה שלו היתה חדורה בגאווה לאומית.
ברגע הראשון נראה יז'י כאיש פשוט מאוד, איכר בן 65. אך במשך השעות שבילינו בחברתו, תחילה בארמון ואחר-כך ברובע היהודי שהוא התנדב להראות לנו, הוא התגלה כידען אמיתי, לא רק של ההיסטוריה הפולנית אלא גם של מינהג, היהודים. לתשמישי-הקדושה היהודיים קרא בשמותיהם העבריים, במיבטא אשכנזי.
״הקומוניסטים הרסו את פולין,״ סיכם. ״הם הרסו את העם. הם הרסו את הנוף. הם הרסו את מוסר-העבודה.״
* * *
״זה לא נכון שהפולנים לא אוהבים לעבוד,״ טענה גם אווה סבידרסקה, ששימשה במדריכה שלנו בכמה הזדמנויות. "תראו באיזה מרץ הם בנו מחדש את ורשה אחרי המילחמה! באיזו אהבה הקימו מחדש את הכנסיות והארמונות! הם עסקו בזה גם בראשית המישטר הקומוניסטי. אבל הקומוניסטים הצליחו להרוג כל חשק לעבודה, ועכשיו יש באמת בעיה."
אחת הבעיות היא שאין שכר לעמל. אווה עצמה היא דוגמה לכך. היא אשה נאה בשנות ה-40 שלה, בלונדית גבוהה ומרשימה במיגבעתה השחורה רחבת-השוליים ואדרתה השחורה. היא מדברת עברית שוטפת, למרות שאינה יהודיה. סבה וסבתה היו איכרים. הסב נסע לאמריקה לעשות קצת כסף, חזר וקנה חלקת-אדמה. האב והאם כבר היו זבנים בחנות קומוניסטית.