היו האנשים שהיתה להם אמונה. בשנות ה-50, למשל, האנשים האמינו מאוד בעתיד טוב יותר. אבל מי שנולדו לתוך המישטר, ומי שלא הרביצו בהם את התורה בצורה חזקה בבית, ראו רק את חוסר-היעילות. הם לא ראו דברים קיצוניים, דברים מיפלצתיים. הם ראו את אי-היעילות. בהדרגה התחילו להגיד: הרי זה ביזבוז נורא! למה לא עושים את זה כך וכך? למה זה לא דופק? למה חופרים במשך חודשים, ושום דבר לא קם?״
האם היו הדברים מתפתחים אחרת אילו היה המישטר יותר יעיל? ״כן.
זה היה אחד ההבדלים בין המישטר שלנו ובין המישטרים בצ'כוסלובקיה ובגרמניה המיזרחית. אצלנו התחילה ההתנגדות הרבה יותר מוקדם, מפני שהמישטר היה פחות יעיל.״
מדוע היה המישטר הפולני פחות מדכא? "אני לא חושבת שזה נובע מהאופי הפולני. הוא לא שונה כל-כך מהאופי של העמים האחרים. אבל לפולנים היתה תמיד מידה רבה של חוסר-יעילות, אז הם היו גם פחות יעילים בקיום הדיקטטורה. הצ'כים היו תמיד יעילים, והם היו יעילים גם בזה. אמנם, גם ברוסיה לא היתה אף פעם יעילות, אבל שם הופעל טרור קיצוני. זה משנה את הכל."
במה התבטא ההבדל בין פולין לצ'כוסלובקיה? ״אחרי האביב של פראג נזרקו בצ'כוסלובקיה הרבה אנשים מהעבודה. בפולין אף פעם לא פחדנו שאם נעשה משהו לא-נכון, או שנגיד משהו לא-נכון, יפטרו אותנו מהעבודה או ישלחו אותנו לבית-הסוהר. לכל היותר לא פירסמו מאמר שלנו, לא הוציאו לאור ספר שלנו, או עיכבו את הקידום שלנו, אבל לא פגעו במשכורת שלנו.״
"זאת לא היתה דיקטטורה?״
״לא, זאת לא היתה דיקטטורה. הייתי מגדירה את המישטר הזה כ'ריכוזיות סמכותית'. לא יכולנו להגיד בגלוי את מה שאנחנו חושבים, אלא היינו צריכים ללכת סחור-סחור, לשחק מישחקים עם הצנזורה. אבל בסוף יכולנו, איכשהו, להגיד מה שרצינו.״
כאן פעל הכלל של 100 העותקים. מותר היה לפרסם דברים שאינם מקובלים על המישטר, בלי שום צנזורה, בהוצאה של 100 עותקים בתחומי האוניברסיטה.
״האם זה לא נתן למחבר הרגשה נהדרת, לדעת שהעותקים עוברים מיד ליד ושקוראים אותם בלהט?״ שאלתי.
המרצה צחקה. ״כן, בהחלט. אבל המחבר מרגיש עוד יותר טוב כשהוא יודע שמוכרים את הספרים שלו בחנויות בתפוצה המונית."