גם ההיסטוריון יז'י הולצר פירסם ולא פוטר.
הולצר הוא יהודי. בימי השואה חי עם מישפחתו בוורשה. המישפחה לא שינתה את שמה, מכיוון שאין זה שם יהודי במיוחד, ויכול להיות גם שם גרמני. היא רק החליפה את דירתה כמה פעמים. מעטים ידעו שזוהי מישפחה יהודית. מסתבר שאיש לא הלשין.
בכלל, ליהודים מתבוללים היה סיכוי הרבה יותר גדול לשרוד בשואה.
היו לכך שתי סיבות שונות. הראשונה: לפני הפלישה הנאצית לברית-המועצות העבירו הסובייטים את כל האינטליגנציה מפולין המיזרחית לברית-המועצות, לא כדי להציל אותה, חלילה, אלא כדי להותיר את פולין בלי מנהיגות רוחנית ומדינית. רבים מבין האינטלקטואלים האלה היו יהודים, וכך ניצלו מידי הנאצים. הם פשוט לא היה בפולין המיזרחית כאשר הנאצים השתלטו עליה.
הסיבה השניה: בימי השואה היה קל יותר להישרד לאנשים שנראו כמו פולנים, ששפת-אמם היתה פולנית, שדיברו פולנית בלי מיבטא אידישי. גם לאלה לא היה קל להישרד, אבל יותר קל. שוטר או פקיד גרמני, שידע רק מעט פולנית, היה מסוגל להבחין במיבטא אידישי בולט.
בשנות ה-50, כשהיה סטודנט, היה הולצר במשך תקופת-מה קומוניסט, אבל זה עבר לו. אז עדיין שרר בפולין חופש רב יותר. הצנזורה היתה בעיקר על דברים שבדפוס. ב-1980 התרופפה הצנזורה העצמית. אפשר היה להתבטא בצורה חופשית יותר. ״תחילה הדפסתי את דבריי במחתרת, בעילום-שם. אחר-כך הדפסתי אותם במחתרת בשמי. אחר-כך פירסמתי אותם בחוץ-לארץ. לא נקטו נגדי שום אמצעים, גם לא פיטרו אותי מהאוניברסיטה.״
ביקרנו אצלו בחדרו בקומה העליונה של הפקולטה להיסטוריה של האוניברסיטה, במרכז ורשה. המיסדרונות היו מלאים בצעירים ובצעירות, כמו בכל אוניברסיטה, וגם הלבוש לא היה שונה. המקום היה מחומם נורא - לפחות 30 מעלות מעל לקור המקפיא בחוץ.
בעיני הולצר, החשש האמיתי הוא שמא יהפוך הגבול שבין פולין וגרמניה המאוחדת - גבול אודר-נייסה המפורסם - לגבול בין שני עולמות, עולם של שפע ועולם של עוני. (שמעתי חשש דומה מפי רפי רוט, הקבלן הישראלי בברלין, שאמר ש״העולם השלישי מתחיל במרחק של כמה עשרות קילומטרים מכאן, על גדת הנהר אודר״.)
״זה מסוכן מאוד,״ הסביר הולצר. ״זה הופך את פולין לחבית של אבק-שריפה. רואים שמעבר לגבול יש כל טוב. זה יביא לאי-שביעות-רצון מתמדת, לחוסר יציבות פוליטית. זה יכול להביא גם להגירה המונית מערבה. הרי עכשיו אין עוד מסך-ברזל."
איך למנוע זאת?"כדי להגיע להישגים שאנו שואפים אליהם, אנחנו