22 בנובמבר, 1990. קראקוב.
במלון שלנו, ״מתחת לשושנה״, יש קאזינו, ולידו באר. אני יורד אליו בערב, כדי לשתות כוסית וודקה. הקאזינו הומה מרוב אנשים, המשחקים בעיקר ״בלק ג'ק״ ועוסקים במכונות-מישחק. כולם פולנים, לבושים בפשטות, בלי חליפות ועניבות. אך ההימורים הם רק בדולארים. גם הבאר מוכן לקבל רק מטבע זר, למרות שהזלוטי הפולני הוא בר-המרה באופן חופשי. (כמעט בכל פינה בוורשה ובערים האחרות יש ״קאנטור״, מקום שבו ניתן להחליף מטבע, ובכל קאנטור יש שער אחר. ברחובות מציעים שער גבוה קצת יותר, למי שמוכנים להסתכן בעסקים עם טיפוסים מפוקפקים.)
הבאר ריק, חוץ מאיש אחד, בסוודר וג-ינס, הנראה כבחור צעיר במצב מתקדם של גילופין. בחור אחר טורח סביבו, כשהוא מחלק את זמנו בין אולם-המישחקים ובין הטיפול בידידו השיכור. ראינו זאת פעמים רבות בפולין: נדמה כאילו יש לכל שיכור ידיד פיכח, השומר עליו פן יאונה לו רע.
השיכור נטפל אלי, וכדרכם של שיכורים, חוזר על כל מישפט כמה פעמים ושוכח מה אמר לפני רגע. מתברר שהוא מרצה לחוק קונסטיטוציוני באוניברסיטה של קראקוב, האוניברסיטה העתיקה ביותר במיזרח אירופה מלבד האוניברסיטה של פראג. (היא נוסדה ב-1364 על-ידי קאזימיר הגדול, שליט נאור מאוד, שאומרים עליו שהיתה לו אשה יהודיה. בעיירה שיסד מעבר לנהר הוויסלה, הנקראת על שמו - קאזימירס - היקצה ליהודים רחוב מיוחד משלהם, למען ביטחונם. סביבו קמה העיר היהודית.)
השיכור מגיש לי את כרטיס-הביקור שלו: פרופסור תאדיאוש צייפציק. לדבריו הוא בן 43, אף שהוא נראה צעיר יותר. הוא שופך לפניי את מרי-ליבו: לא מכבר הרוויח בקאזינו 2800 דולאר. כתבו בעיתונים שקיבל כפרס בקבוק שמפניה. אבל הוא לא קיבל כלום. לכן חזר לקאזינו ודרש את שלו. אז נתנו לו כוס אחת ויחידה של שמפניה. איפה הצדקז
כשהוא שומע שאני ישראלי, הוא ממהר לגלות לי שהוא מת על ישראלים. מת על ישראלים, ובעיקר על ישראליות. ממש מת על ישראלים. הוא הכיר אחדים מהם באוניברסיטה של בולוניה. כל הבחורות הישראליות יפות, וכל הגברים הישראלים מבריקים.
החבר הפיכח מאשר זאת: כמעט כל היהודים ״בריליאנט״, מבריקים. לפחות 90% מהם. רק דבר אחד מרגיז אצלם: זה שכל היהודים משוכנעים שכל הפולנים אנטישמים. זה מרגיז את תאדיאוש נורא, מפני שהוא אוהב יהודים. אוהב אותם. ממש אוהב אותם.
בהמשך, באמצע השיחה, הוא מנמיך את קולו ואומר: ״מותר לי לשאול אותך שאלה אינטימית? האם אתה יהודי?״ כשאני מאשר זאת הוא חוזר: