המערבי נרדם והתעורר רק בלילה. זה היה כבר בזמן האינתיפאדה, והוא פחד לחפש את דרכו הביתה. למזלו מצא ילד ערבי שהוביל אותו. בצאתו מבין החומות נתקל בסיור של חיילים. "נבהלתי נורא," אמר. "מאז היותי במחתרת של 'סולידריות' אני מזהה חיילים באופן אינסטינקטיבי עם דיכוי והתעללות.״ היה לו קשה להתרגל למחשבה שאלה הם חיילים יהודיים.
דודתו היהודיה, כך סיפר, שהתה בכל ימי השואה בוורשה, ואף לא החליפה דירות. השכנים לא הלשינו עליה, מפני שהיתה סוציאליסטית וחברת-המחתרת. אחרי המילחמה שאלו אותה אם לא פחדה, כיהודיה. "לא היה לי זמן לפחד כיהודיה,״ השיבה, "מפני שפחדתי כל הזמן כחברת-מחתרת."
* * *
גברט, הרואה את שני הצדדים של המטבע, היה המשקיף האובייקטיבי ביותר שדיברתי איתו על נושא זה, שלגביו אי-אפשר כמעט להיות אובייקטיבי. "הפולנים לא הספיקו מעולם להתמודד עם העבר האנטישמי,״ ציין. ״הצרפתים ועמים אחרים התווכחו על זה. אבל הפולנים עברו מן השואה ישר לדיקטטורה הקומוניסטית, שבה לא היה כל ויכוח. רק עכשיו יש להם בפעם הראשונה הזדמנות להתמודד ברצינות עם האנטישמיות."
לפולני קל מאוד להיות אנטישמי. ב-1939 לא עזרו הדמוקרטיות המערביות לפולין. מי שלט בהן? היהודים. ב-1945 השתלטו הסובייטים על פולין, ואת מי שמו שם? את היהודים. הם בלטו מאוד במישטרה החשאית ובמיפלגה. עכשיו, אחרי שסולק המישטר הקומוניסטי, נתקלת פולין בבעיות כלכליות חמורות, שאינן מובנות לאיש הפשוט. מי אשם? מי יכול להיות אשם? רק היהודים. לכן נחשד גם תאדיאוש מאזובייצקי, שהוריד את רמת-המחייה כדי להתמודד עם הבעיות הכלכליות, כיהודי.
אולם יש שני צדדים למטבע. תבוסתו של מאזובייצקי בבחירות לא נבעה מהשמועה הזאת. ולראייה: המנהיגים היהודיים ב״סולידרנוש״ זכו לא-אחת ביותר קולות מאשר עמיתיהם הלא-יהודיים. אדם מיכניק, שביקר בינתיים גם בארץ, ושאינו מצטיין בשטף דיבורו, זכה במקום הראשון במיספר הקולות ואף עלה על ולנסה ומאזובייצקי בבחירות הפנימיות בסולידריות. הדברים אינם כה פשוטים.
נתקלנו בדו-המשמעיות של יחסים אלה על כל צעד ושעל. למשל:
בתפריט של כל מיסעדה פולנית יש מנה הנקראת ״קארפו ז'ידובסקו", קרפיון בנוסח יהודי. זהו דג עם צימוקים ברוטב מתוק. רחל הזמינה אותו