במערכת-הבחירות. השניים היו בימי מילחמת-העולם"בלדרים", שהעבירו מסרים בין המחתרת הפולנית והממשלה הפולנית הגולה בלונדון. הם שהעבירו לעולם החופשי את הידיעות המוסמכות הראשונות על השואה. אחד מהם יושב עכשיו בלונדון, השני בניו-יורק. הם הכריזו שגילויי האנטישמיות ממיטים קלון על פולין ועל הפזורה הפולנית בארצותיהם.
לא מכבר הוצג בוורשה המחזה ״כנר על הגג״. הפולנים צפו בו בהמוניהם, והוא נחל הצלחה גדולה. אחר-כך סיפרו לי שמנגנים בלי הפסק קלטת של המנגינה היהודית הזאת בשוק-העתיקות של ורשה.
בעיר העתיקה של ורשה יושבת ברחוב מוכרת-ספרים יפה, מכורבלת במעיל גברי, ומציגה למכירה כתריסר ספרים: אוצרות-האמנות של פולין, נשק פולני עתיק, מרד גטו ורשה. על העטיפה תצלום גדול של המרד.
בכניסה לבית-המלון שלנו בקראקוב היתה תלויה כרזת-תיירות מקומית שהציעה סיורים לכמה אתרים בסביבה, וביניהם מיכרות-המלח המפורסמים ומחנה אושוויץ.
לנה בובינסקי-קולרסקה, המרצה לסוציולוגיה, שאינה יהודיה, סיפרה ששמעה דרשה אנטישמית חריפה בכנסיה. כשרצתה להתלונן על כך, אמרו לה: ״עזבי, הכומר הזה ידוע כמשוגע." (בכנסיות הפולניות מותרת תעמולה פוליטית, כמו בבתי-הכנסת בישראל.)
אותה מרצה סיפרה על מיקרה מאלף שקרה לה: כשביקרה בכפר, ראתה ילד רודף אחרי חברו וצועק: ״דירק! דירק!״(יהודון). הילד שכונה כך לא היה, כמובן, יהודי. הוא גם לא היה קטן ומיסכן, אלא דווקא ביריון. ברור שלילד השני לא היה מושג מה פירוש הכינוי.
ב״אומשלגפלאץ״, המקום שבו העלו הנאצים את יהודי הגטו לרכבות-המוות, יש עכשיו אתר-זיכרון פשוט ויפה. על קיר-השיש יש גראפיטי מכוסים בצבע שחור. ברור שהיו כאן כתובות אנטישמיות. כשביקרנו שם ניקתה קבוצה של צעירים פולניים, שנראו כמתנדבים, את המקום.
אנדרטת מורדי-הגטו עומדת בודדה, בין שיכונים מודרניים. כשהיינו שם לא נראתה נפש חיה בסביבה. שרר במקום קור עז, ירד גשם, השמיים האפורים העיקו ממש על הנשמה. לפתע נשמע קול רם של גבר מדבר אנגלית מספר על השואה. גילינו דוכן קטן עומד בצד, ועליו רשמקול וכן חוברות וספרים על השואה. זוג פולני התחבא מפני הקור בתא-הנהג של טנדר, וכשראו אותנו יצאו והתייצבו מאחורי הדוכן. כשלא קנינו דבר, מסרו לנו בכל זאת חוברת קטנה על גטו-ורשה וחזרו להתכרבל בטנדר.
מול הכניסה למחנה אושוויץ-בירקנאו עומד קיוסק. מוכרים שם עיתונים, סיגריות, ספרים על השואה וגם גלויות-דואר. קניתי גלויה.