אושוויץ 1 שונה מכל מה שתיארתי לי בדמיוני. אין צריפים. יש שורות של מיכני לבנים אדומות, דו-קומתיים. זה לא היה מחנה-מוות, כמו אושוויץ 2, אלא מחנה-עבודה. לכן היו כמעט כל אסיריה לא-יהודים. בבירקנאו (אושוויץ 2) ישבו יהודים, צוענים וחיילים סובייטיים. באושוויץ 1 ישבו בעיקר פולנים ואסירים פוליטיים אחרים, וביניהם אסירים גרמניים. (לא הייתי מודע לכך, כאשר עקבתי אחרי הוויכוח המר על המינזר שהוקם ליד אושוויץ 1, מחוץ לתחום המחנה, בבניין ששימש לאיחסון הגאזים. בעיני הפולנים, אושוויץ מסמלת את יסורי האומה הפולנית, כשם שהיהודים רואים בה את סמל השואה היהודית.)
נכנסנו למחנה. התהלכנו בו בחושך מוחלט. בקושי ניתן היה להבחין במיגדלי-השמירה המאיימים, גושים שחורים עוד יותר על רקע השמיים האפלים. כמה חלונות היו מוארים. בבניינים אלה מוצגת המציאות של אושוויץ - תצלומי הטראנספר, הסלקציה, העמסת היהודים על הקרונות, המיסמכים(על הכל הכינו הגרמנים מיסמכים!). רשימות המצאי של הרכוש שהשאירו המוצאים-להורג, התכתבויות בין פקידים על העברת הרכוש. התיכתובת הרגילה של מיפעל מסודר. כתבניות משועממות תיקתקו את המיכתבים האלה.
פעמים רבות ראינו בעבר את התמונות של הררי-הנעליים, תילי השיער והצמות, המיזוודות והסלים. ובכל זאת, כשעומדים מולם, זה שוגה. לגמרי שונה. מאחורי קיר-זכוכית, בגדים של ילדים, מוצצים של תינוקות. נעליים של ילדים. נעליים של גברות אלגנטיות, שרידו אל מותן על עקבים גבוהים, בין נעלי-בד מרופטות של קשי-יום. מיזוודות שעליהן רשמו בעליהן את שמותיהם, לבל תאבדנה: ״אריך רוזנברג, האמבורג, רחוב גטה 17". "קטה ברסלואר, וינה״. ומזעזע מכל, באותיות לבנות גדולות, בגרמנית: ״האנס באום, ילד-קטן״ ו״אורסולה כהן, בת 6, יתומה". אולי בתיקווה לעורר את רחמיו של מישהו. הכל ממוין בקפידה.
באחד החדרים, דגם מדויק של בית-חרושת למוות: הקירות הקדמיים חסרים, ובפנים נראים המוני בני-אדם קטנים מגבס, מתפשטים בחדר-ההתפשטות, מעוותים ערומים בפירפורי-גסיסה בתאי-הגאזים, מוכנסים למשרפות.
כשיצאנו מהבית, כיבה מישהו מאחורינו את האורות. מיהרנו ברחוב החשוך אל שער-המחנה. הוא היה נעול.
קראנו לשומר. לא היתה תשובה. ניסינו לפתוח את השער. הוא היה קשור בשרשרות. לא היתה כל דרך החוצה.
להישאר עד הבוקר, בחושך המוחלט, בקור המקפיא, בין הבתים הדוממים, דווקא במקום הנורא הזה? במשך כמה דקות היינו כמשותקים. שוטטנו בין הבתים לחפש נפש חיה. לבסוף ראינו בין הבתים אלומה קטנה