הקפה טוב, המים המוגשים יחד איתו הם מי-ברז רגילים, בעלי טעם חזק של כלור. ברגע שרחל גמרה לאכול את העוגה, מיהרה המלצרית לסלק את הצלחת.
בקפה יושב אוסף מהמם של יפהפיות. רבות מהן נראות כאילו טיילו זה עתה בשאנז-אליזה. הרבה פרוות. צווארוני-שועלים, המביטים בך בעיני-הזכוכית שלהם. כובעי-פרווה. נעליים אלגנטיות. טעם מצויין. יתכן כי הכינוי של בודפשט - פאריס של מיזרח-אירופה - אינו מוגזם לגמרי. גם נוף העיר, משני עברי הנהר, דומה במבט ראשון לפאריס.
כשאנחנו קמים ללכת, עטה עלינו שוב הזקנה ולוקחת ממני את הדיסקיות. אני מלווה אותה למלתחה כדי לקבל את המעילים. מקובל לתת טיפ של 20 פורינט. אני נותן לה שטר של 50 ומבקש לפרוט. היא עונה בגרמנית טובה שאין לה כרגע עודף. אני מכיר את הטכסיס הזה. אך בעודי עומד בצד וממתין לרחל, שהלכה לרחוץ את ידיה, מחפשת אותי הזקנה ומחזירה לי 30 פורינט. אני רומז לה שזה בשבילה, אבל היא מתעקשת. לא מוכנה לקחת.