את הרכוש הפרטי. אך בינתיים המעמד הגדול ביותר הוא מעמד הפועלים השכירים, עובדי המשק הממשלתי.
* * *
״אנחנו לכודים במילכוד 22,״ אמר הד״ר יאנוש וו-גה, היסטוריון קשיש, אחד משני חברי-הפרלמנט שאירחו אותנו. ״המישטר הקומוניסטי דחף את החברה והכלכלה לידי משבר. הוא יצר חוב חיצוני עצום שאנחנו חייבים למערב."
לאן הלך הכסף? ״אף אחד לא יודע! חלק הלך לסיוע-חוץ שנתן המישטר הקומוניסטי לארצות מתפתחות. היה לנו מישטר בעל אידיאולוגיה בינלאומית. הכסף הזה אבוד. חלק אחר הלך למימון כל מיני פילים לבנים, שאינם מסוגלים אפילו לשלם ריבית על ההון שהושקע בהם. חלק שלישי הלך למיפעלים שלא היו מעולם ולא יהיו לעולם ריווחיים."
מיפעלים אלה השתמשו בכסף הזה כדי להגדיל את שכרם של הפועלים, ומכאן הדיבורים על מחנה-הריכוז העליז.
כיום חייבת הונגריה למערב 21 מיליארד דולארים. אין היא יכולה אף לחלום על החזרת כסף זה, אך גם תשלום הריבית עליו מטיל עליה מעמסה בלתי-נסבלת. כי זהו הכסף הדרוש ליצירת מעמד בינוני. ״אנחנו מהלכים על חבל דק, כשגם ידינו וגם רגלינו קשורות,״ קונן ורגה. לדבריו, שלושה מיליון הונגרים(מתוך אוכלוסיה של 10.5 מיליון) חיים מתחת לקו-העוני. כדי לשמור על רמת-המחייה שכבר השיגו, צריכים הפועלים לעבוד עכשיו הרבה יותר. מיליון אנשים בהונגריה עובדים יותר מ-14 שעות ביום. עוד חצי מיליון עובדים 12 או 13 שעות ביום. אחרים עוסקים בעיסוקים צדדיים, כמו אותו פקיד-קבלה במלון שהיפנה אותנו לבעלת-הדירה הפרטית, ובוודאי גבה ממנה דמי-תיווך. וכמו הגברת עצמה, שהשכירה את דירתה והלכה לגור במשך השבוע אצל בתה.
למרות זאת ירדה רמת-המחייה שלהם. גם מי שהיה שייך פעם למעמר הבינוני יורד לרמת-המינימום. (אחר-כך ראינו אנשים כאלה בתור לחלוקת ארוחות-חינם.)
קו-העוני הוא הכנסה של 100 דולאר לחודש. השכר הממוצע הוא כ-220 דולאר ברוטו, שהם כ-150 דולאר נטו. כמעט בכל מישפחה יש שני מפרנסים. 80% של הנשים עובדות. במישפחה הממוצעת יש פחות משני ילדים. חמור ביותר מצבם של 2.5 מיליון הקשישים שפרשו מהעבודה - 24% מכוח-העבודה. מותר לאדם לפרוש בגיל 60-55, בעוד שתוחלת החיים מגיעה ל-67 לגברים ול-71 לנשים.
"חמישה אחוזים מהתוצר הלאומי שלנו זורם החוצה לטיפול בחובות.