לכן איננו מסוגלים לקיים את ההבטחות שלנו בבחירות, לשקם את החברה הבורגנית. אי-אפשר להטיל על השכבות הנמוכות עול עוד יותר כבד, ולכן נופל העול על המעמד הבינוני. השיכבה העליונה, לעומת זאת, היא די חזקה כדי למנוע את הטלת העול עליה.״
זוהי השיכבה שאת חזותה העשירה ראינו ברחוב ואצי, ליד הבוטיקים האלגנטיים. גם המוני הונגריה רואים אותה. ״כשרואים את המתעשרים, בשעה שרמת-המחייה של השכבות האחרות יורדת, נוצרת בקרב העניים נוסטלגיה לדיקטטורה. לא זוכרים שדווקא בימי 'הדיקטטורה הרכה' קמה שיכבה של פרוטקציונרים מתעשרים. זוכרים רק שבימי הדיקטטורה היתה רמת-המחייה של הפועלים גבוהה יותר מכפי שהיא היום, ושיש עכשיו שיכבה חדשה של מתעשרים."
איש-הפורום, השייך לאגף הימני, לא רצה להודות שקיימת סכנה של דיקטטורה ימנית. לדבריו הסכנה היא משמאל. ״רק דיקטטורה מסוגלת לסחוט קורבנות, והיא לא צריכה להשיג פשרה בין המעמדות. הדמוקרטיה לא יכולה לסתום פיות, והפיות מוחים על החמרת העול. זוהי סכנה גדולה מאוד להונגריה.״
אז מה ניתן לעשות? לאיש-הפורום היתה עצה רטורית: "כל מה שנותר היום לעשות זה להחזיק אצבעות. החזיקו אצבעות להונגריה!״
אבל היתה לו גם מישאלה מעשית יותר: סיוע כלכלי מאסיבי מצד המערב, כדי למנוע התמוטטות שאין לדעת לאן תוביל. ״זה האינטרס של המערב עצמו לעזור להונגריה!" למשל: להכריז על שמיטת-חובות. אבל עכשיו מסתכלים במערב רק בברית-המועצות, ולא במדינות האחרות במיזרח-אירופה. זהו כמעט פרדוקס: אחרי שברית-המועצות הכניסה את כל הארצות האלה לבוץ, היא גורמת בעקיפין לכך שלא יקבלו עזרה מערבית. המערב מבין כי מה שמתרחש בארץ-הסובייטים מסוכן הרבה יותר מאשר כל מה שעלול להתרחש בארץ כמו הונגריה.
ברית-המועצות עצמה חייבת להונגריה מיליארד דולאר. היא קיבלה 30% מהייצוא ההונגרי. את הייצוא הזה הפסיקה כבר הממשלה הקודמת, הקומוניסטית, מפני שמוסקווה רצתה לשלם את החוב בסחורות תוך חמש שנים. עכשיו מתנהל כל המיסדר בין שתי המדינות בצורת סחר-חליפין, ״כמו בתקופת-האבן״, כפי שאמר לי חבר-פרלמנט.
* * *
בכיכר המרכזית של שכונת בודה, ממערב לדאנובה, מתרחש בכל בוקר מחזה העלול להזכיר משהו לישראלים. עומדים שם המוני עובדים.