הכל מתלוננים על חוסר מוסר-עבודה. ומדוע ישתדלו העובדים? במישטר הקומוניסטי עבדו וקנו מכונית ישנה. הם קיוו שבמשך הזמן יוכלו להחליפה במכונית טובה יותר. עכשיו רמת-המחייה יורדת, והפועל מאבד את ביטחונו העצמי. המהפכה, שלא היתה תוצאה של מאבק עממי, נראית לפועלים כהחלפת עילית אחת בעילית אחרת.
מדוע אין הממשלה נופלת במצב כזה? אמר חבר-פרלמנט, איש-הממשלה, במרירות: "למה לה לאופוזיציה להפיל אותנו? אם ניפול, תצטרך לשאת באחריות. הרבה יותר נוח לה לתקוף אותנו."
בהונגריה הנהיגו את השיטה הגרמנית: אי-אפשר להביע אי-אמון בממשלה אם אין מציעי אי-האמון מסוגלים להקים ממשלה חלופית, בעלת רוב בפרלמנט.
* * *
"מה זה קומוניזם? הדרך הארוכה ביותר בין קפיטליזם לקפיטליזם!״
האיש שסיפר לי את הבדיחה, המתהלכת עכשיו בכל אירופה המיזרחית, צחק בפה מלא. הוא הזכיר לי את הבדיחה האנגלית אודות האיש הפצוע, שאמר כי הפצע כואב רק כשהוא צוחק.
כי האיש שישב מולי הודה שהיה קומוניסט - תופעה נדירה מאוד. כמו שאי-אפשר היה למצוא נאצי בגרמניה אחרי נפילת הרייך השלישי, כך קשה למצוא עכשיו קומוניסט באירופה המיזרחית. עשרות מיליוני חברי המיפלגה נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.
ישבנו בקפה ״הונגריה״, שהחליף את שמו והפך קפה ״ניו-יורק״. גם קפה זה הוא מוסד - מקום גדול ומפואר, בעל קירות ותיקרה מקושטים, המזכיר אולם של אופרה.
"כוונות הקומוניזם היו טובות מאוד,״ הסביר-התנצל האיש, כבן 60, שהיה כל חייו פעיל קומוניסטי. חשבתי בליבי: יתכן שלא היה עוד גיהינום, שהדרך אליו היתה מרוצפת בכוונות טובות יותר.
אך האם היה זה גיהינום? בן-שיחי הפליג בשיבחי המישטר שהיה: חופשת-לידה של שנתיים במשכורת של 80%, מערכת סוציאלית מצויינת, רפואה-חינם, חינוך חינם עד לאוניברסיטה, ועד בכלל.
״הצרה היא שלא היתה לזה שום תשתית כלכלית,״ הודה. "ולכן זה התמוטט."
הכל היה הפוך. בתי-החרושת נוהלו לטובת הפועלים, אבל לא לטובת הצרכנים שהיו צריכים לקנות את המוצרים. המנהלים ציפצפו על המוניטין. הזבנים היו אדישים. השרות הרפואי היה בנוי לנוחיות הרופא, לא לנוחיות החולה. בהונגריה יש רפואה שחורה, כמו בארץ: החולים