ולכאן,״ אמר בזהירות. תשובה דומה שמעתי מכל שאר היהודים שהצגתי להם שאלה עדינה זו.
בוויכוח על תפקיד ההונגרים בשואה - שבה ניספו 600 אלף יהודים הונגריים - הוא נוטה לצד המחמיר. רבים מהיהודים שהושמדו באו מכפרים שבהם חיו יהודים מעטים, שבקושי אפשר היה להרכיב מהם מניין. היו להם יחסים טובים עם השכנים, ששימשו להם גם כגויים-של-שבת. אבל כאשר באו הז'נדרמים ההונגריים ולקחו משם את היהודים, השכנים עטו על הבתים ושדדו אותם.
אחרי השואה חזרו אחדים מהיהודים האלה, ואז הפכו ההונגרים שהשתכנו בבתיהם לאנטישמים - אם מתוך רגשי-אשמה, אם מפני שלא רצו להחזיר את הרכוש.
הבעייה עצמה לא לובנה מעולם. הממשלה לא עודדה את הדיון בה. כיום קשה לעורר אותה, בגלל המצוקה הכלכלית שבה שרויה המדינה. לדברי זולטיי, הממשלה רואה בו איום, מפני ש-330 אלף בתים של יהודים נתפסו על-ידי הממשלה (אף שלא הופקעו רשמית). כשהקהילה דורשת להחזיר לה את הרכוש שלה, כגון בתי-כנסת ובתי-קברות, אומרים השילטונות שתביעה כזאת תגביר את האנטישמיות ותיתן פיתחון-פה לטענה שהיהודים הורסים את הארץ.
על שולחנו של זולטיי ניצבו שני דיגלונים ישראליים. אבל למרות שגדל בתנועה ציונית, ולמרות שמישפחתו הושמדה בעזרת הז'נדרמריה ההונגרית, אין הוא רוצה לעזוב. ״יש לי בת ונכדה בהונגריה,״ הסביר. ״יש לאדם שתי ידיים. אם יכרתו אחת מהן, זה יכאב - ולא חשוב איזו מהן יכרתו. אומרים שיש ליהודים שני שורשים. זה יותר משורש אחד, וזה לא פחות משורש אחד."
* * *
היפוכו של זולטיי הוא הרב תומאש ראי. ביקרנו אותו בארמון הפרלמנט.
פניו מוכרות היטב לציבור. כאשר מצלמות-הטלוויזיה סוקרות את היושבים במליאת הפרלמנט, הן מגיעות תמיד אליו. המראה של רב יהודי, עטור-זקן וחובש-כיפה, היושב בין חברי-הפרלמנט, הוא ציורי מאוד.
ראי שייך למיפלגה השניה בגודלה, שהיא סיעת-האופוזיציה העיקרית - מיפלגת הדמוקרטים החופשיים. במערכת-הבחירות טענו יריביה שזוהי "מיפלגה יהודית״, אף שרק 10% ממועמדיה היו יהודים. בכל זאת זכתה בשליש מן הקולות. משמע: מיליון הונגרים הצביעו בעד מיפלגה ״יהודית".
יש עוד עובדות כאלה: יו״ר הפרלמנט הוא יהודי, וכך גם סגן ראש עיריית בודפשט. כששאלתי את אחד מחברי-הפרלמנט היהודיים איך זה