בין שתי מילחמות-העולם, בראשות האדמיראל הורסי. המסורת הזאת מתחדשת עכשיו. הנצרות הימנית. זה לא טוב.״
אבל ראי אינו חוזה שחורות. הוא תולה את תיקוותו בשני גורמים חשובים. ראשית, הונגריה זקוקה לעזרת המערב, והמערב לא יעזור לארץ שאינה דמוקרטית. ושנית, הונגריה דואגת לגורל המיעוטים ההונגריים הגדולים בארצות השכנות, ולכן אינה יכולה להתעלל במיעוטים שיש בה.
באמצע השיחה עברנו עם ראי לאולם גדול, שקירותיו מכוסים בגובלנים ענקיים המראים סצנות מההיסטוריה של הונגריה. שם ערך מסיבת-עיתונאים, כדי לדרוש שגם לקורבנות הנאצים ישולמו פיצויים, בשעה שמשלמים פיצויים לקורבנות הקומוניזם. הוא ביקש מאיתנו לחכות.
ישבנו בין העיתונאים המקומיים והקשבנו בדריכות, מבלי להבין, כמובן, אף מילה אחת. בערב הופתענו - רחל ואני - כשראינו את עצמנו בפוזה זו על מירקע הטלוויזיה ההונגרית, בקלוז-אפ מרשים.
* * *
בית-הכנסת המעניין ביותר בבודפשט אינו פעיל. הוא נמצא באחת הסימטאות הציוריות הצרות שעל גיבעת-הארמון. זהו מקום קטן, אך מתחתיו יש בית-כנסת גדול, ששרידיו נחשפו בשנות ה-60. גם ראי, אז תלמיד בבית-המידרש לרבנים, השתתף בחפירות.
זהו בית-כנסת מימי-הביניים, ששימש את היהודים גם בימי השילטון התורכי. כאשר נכבשה העיר מידי התורכים, בשנת 1686, ערכו הנוצרים טבח ביהודים. ״מצאנו את העצמות והעברנו אותן לבית-הקברות שלנו,״ סיפר ראי.
ביום קר מאוד הלכנו לראות. בכניסה לבית עתיק, בן 600 שנים לפחות, מוצגות כמה מן המצבות העתיקות, מאחורי סורגי-ברזל. שכני הבית נכנסו ויצאו בשעה שניסינו לפענח את הכתובות. לא רשמתי, מפני שלא העזתי להוריד את הכפפות המרופדות מן הידיים בקור המקפיא ששרר.
בליל-שבת, אחרי שביקרנו בבית-הכנסת הקטן של הרב תומאש ראי, הלכנו ברגל, בשלג הקל, לבית-הכנסת המרכזי, "החדש", ברחוב הטאבאק. הוא הוקם אחרי מילחמת-העולם הראשונה, ליד בית-הכנסת הגדול והעתיק, שנאמר עליו שהוא הגדול ביותר באירופה, אך שאינו בשימוש מפני שאי-אפשר להסיק אותו. (אצל הנוצרים לא נתקלנו מעולם בכנסיה מוסקת. יושבים שם מכורבלים במעילים.)
כשנכנסנו לאולם הגדול - גם כאן קיבלו את פנינו בשימחה - עמדנו מיד על ההבדל העצום בין בית-הכנסת הזה ובין השטיבל הקודם, כהבדל בין זולטיי וראי. על הקיר רשום בהונגרית ובעברית שזהו בית-כנסת