הישראלים 20 מיגים!״ למחרת צועק הראשון: "מה אתה כל-כך עצוב היום? הישראלים לא הפילו עוד מיגים?" עונה השני: ״דווקא כן. הפעם הם הפילו 30. אבל היום נודע לי שהישראלים הם יהודים!"
* * *
את אחד הקליינטים הבאים של מרון פגשנו בבוץ.
היינו בדרך לעיירה סנט-אנדרה, אתר-תיירות מובהק מצפון לבודפשט, מקום של סימטות צבעוניות עתיקות וחנויות מושכות. נכנסנו לחנות אחת, לבנה וסטרילית כמו בית-חולים, שבה מייצרים בצורה ממוכשרת משקפיים ללקוחות תוך רבע שעה. הכל מבהיק. העובדים לבושים בלבן. לפני שנכנסים מנקים את הנעליים בספוג לבן. ברחוב סמוך: מרתף-בירה אפלולי, שכל קירותיו ורהיטיו עץ כהה וממורק, המייצר בעצמו את הבירה שלו(מצויינת) במיתקן-מתכת מבהיק מתוצרת הונגריה, לפי פאטנט גרמני.
בכניסה לעיירה יש שוק-פישפשים. זהו מיגרש גדול, מוקף גדר-רשת, וכולו בוץ אפור. בתוך הבוץ, על שקיות ניילון או שקים ריקים, פרושות הסחורות - חלפים ישנים של מכוניות, אביזרי שרברבות, סוודרים, גרביים, גופיות, כובעי-פרווה. כאן אוהבים הזקנים לקנות, מפני שהכל יותר זול. זה דומה מאוד לשוק-הפישפשים המתבוסס בבוץ שראינו בוורשה.
עמדנו לנו מכורבלים במעילים, רוקעים ברגליים, ואד עולה מפיותינו לאוויר הקר. איש לא הסתכל בנו, אבל היתה לנו ההרגשה שכל העיניים עוקבות אחרינו. המתורגמן שלנו הזהיר אותנו שהאנשים אינם רוצים להצטלם, ואכן רבים היפנו את גבם ברגע שהבחינו במצלמה המכוונת אליהם.
אשה כבודה, עטופה בפרווה, עזרה לבתה היפה לקנות כובע-פרווה ב-60 דולאר. רחל ביקשה בתנועות-ידיים רשות לצלם, והאשה שאלה מניין אנחנו. כששמעה שאנחנו מישראל, אמרה ״שלום עליכם". יהודיות.
פיתאום ניגש אל רחל בחור שמכר סוודרים, ושאל - כמו ששאלו וחזרו ושאלו בכל השווקים - אם היא מוכרת את המצלמה שלה ובכמה. כשסירבה בנימוס, התעניין באנגלית מניין אנחנו. ענינו שאנחנו מישראל, והוא הפתיע אותנו: "אני חושב אם כדאי לעלות לשם."
הצעיר, בחור גבוה לבוש בסוודר אפור, הציג את עצמו כוויקטור אקברט, יהודי מטראנסילווניה, אחד מרבים העוברים את הגבול מרומניה העניה כדי לעשות עסקים בהונגריה הקפיטליסטית החדשה. אביו מורה לאנגלית ולצרפתית ברומניה, והוא עצמו מדבר הונגרית, רומנית, גרמנית, אנגלית וצרפתית. הוא כבר פתח בהליכים כדי לעלות לארץ, אך ברגע