היה משהו סוריאליסטי בשיחה שקטה ומנומסת זו בין ישראלי ואנטישמי על הבעייה היהודית. האיש כמעט ולא זז, מדי פעם העיף מבט חשדני ברשמקול הקטן שחצץ בינינו. רחל ארבה להבעות בפניו מבעד לעדשה, אבל ארשת-פניו לא השתנתה במשך כל השיחה. ידיו נשארו לפותות מתחת לשולחן. סוזאן היתה עסוקה בחיפוש אחרי המילים האנגליות הנכונות לתירגום הדברים. הגשם היכה על החלון, והחדר הקטן היה מחומם בצורה מוגזמת.
"אתה אומר שהיהודים תופסים כיום בהונגריה מקום יותר מדי מרכזי?"
״הם השיגו עמדות בתקופת קדר, ועכשיו הם ממשיכים להחזיק בהן." יאנוש קדר הגיע לשילטון בהונגריה אחרי דיכוי המרד ההונגרי ב-1956, בימי מיבצע-סיני שלנו. הוא הנהיג כלכלה ליברלית-יחסית, וכונן את המישטר שזכה בכינוי ״קומוניזם של גולאש". הוא הודח רק במאי 1988.
״קדר לא שם את הדגש על האידיאולוגיה, אלא על הנאמנות האישית למישטר. היהודים הגיעו אז לעמדות המרכזיות. מי שאומר כיום שליהודים יש חלק יותר מדי גדול בצמרת הפוליטית מתכוון לומר שהם ממשיכים להחזיק בעמדות שהשיגו אז. הם רוצים לשמור על העמדות שלהם. אנחנו רוצים להדיח אותם - אבל לא מפני שהם יהודים, אלא מפני שהם קומוניסטים."
"אתם אומרים שאתם רוצים לבסס כאן כלכלה קפיטליסטית. ליהודים יש בוודאי נסיון רב במיסחר, וגם קשרים בעולם."
״השאלה היא אם בכלל יקום כאן קפיטליזם אמיתי, כלכלת-שוק אמיתית. זה יכול לקרות רק אם נדיח קודם כל את כל מי שקיבלו מישרות במישטר הקודם, וזה בעיקר היהודים."
כשתם הזמן שקבענו לראיון, ניכרה על פניו הרגשה של הקלה. לחצנו ידיים. כאשר הושיט את ידו לסוזאן, חששתי לרגע שלא תקבל אותה. אבל היא עמדה גם בזה. בדרך החוצה, ליד המעלית, היא סיפרה לנו שעם התכנס הפרלמנט הנוכחי, אחרי הבחירות, התבקשו הצירים להגיש ביוגרפיה קצרה. היחיד שלא עשה זאת היה צ'ורקה. הוא לא רצה לפרסם שאביו העיתונאי היה ממקורבי ראש-הממשלה הפרו-גרמני במילחמת-העולם השניה.
כשיצאנו החוצה ירד עדיין גשם קל. סוזאן נשמה אוויר קר מלוא ריאותיה. "ברוך השם שזה עבר!״ מילמלה. היא נראתה סחוטה לגמרי.