ונדהמתי. התיק מחולק לתאים, ולכל אחד רוכסן. רוכסן התא שבו אני מחזיק את הארנק היה פתוח. הארנק נעלם.
לא היה קשה לשחזר את התהליך. צועני א' התערב בין הקהל בתוך האיטליז, וראה כיצד אני שולף את ארנקי מהתיק ומחזיר אותו לתא המסויים. צועני ב' המתין בכניסה. צועני ג' דחף אותו אלי. צועני ב' פתח כהרף-עין את הרוכסן ושלף את הארנק. הכל נעשה במיומנות, מעשה-אמנות ממש. אולי זה היה שווה את 400 הדולארים שהיו בארנק.
ירד גשם. חיפשנו שוטר. מי שנראו כקבוצה של שוטרים התגלו, אחרי התדיינות מסובכת בשפת-ידיים, כאנשי חיל-הים. לבסוף גילינו שוטרים אמיתיים, והם הפנו אותנו אל התחנה הקרובה. שוטר כבד-גוף וידידותי, שנדף ממנו ריח חזק של בירה, שלח אותנו לתחנה שניה.
תחנות-המישטרה בפראג, ירושת המישטר הקומוניסטי, ממוקמות במרחק קטן זו מזו - בחנויות, בדירות פרטיות ובפינות של חדרי-מדרגות. בחדר קטן, חשוף ומואר באור-ניאון חזק, ניסה שוטר עייף לכתוב בשתי אצבעות במכונת-כתיבה עתיקה. באוויר עמד ריח מסויים, שאני קורא לו ריח-מישטרה: תערובת של זיעה, חומרי-ניקוי, טבק ושיעמום. כאשר התפנה השוטר אלינו, הסתבר שהוא מדבר רק הונגרית. איכשהו רמז לנו שנחזור בעוד שעתיים, ועד אז יזמין תורגמנית.
דיכאון. מה עושים בשעתיים במרכז עיר, בגשם טורדני ובחשיבה יורדת, רחוק מהבית, כשאין כסף ואין כרטיסי-אשראי? באורח פלא מצאתי בכיסי כמה מטבעות. ירדנו לתחנת-התחתית, חיפשנו קפה. בדקנו את מחירי הקפה, ספרנו היטב את המטבעות והחלטנו שהן מספיקות בדיוק לשני ספלים. שתינו את הקפה התפל בעמידה ליד דלפק. לידנו הסביר צעיר גרמני בעל-צמה ברצינות תהומית לשתי נערות גרמניות, בעלות תרמילי-גב כבדים, מדוע צריכים לסמוך על ישוע הנוצרי. הוא לא היה הצעיר הגרמני הראשון שנתקלנו בו, שהחליף יהודי ביהודי - את מארכס בישוע.
הזמן זחל. ניסינו לשחזר מה בדיוק היה בארנק, לחשב איך תספיק יתרת-הכסף, שהשארנו למזלנו בדירה, עד סוף המסע. בעיקר דימיינו את הכייס עורך מסע-קניות מסחרר בעזרת כרטיסי-האשראי שלנו.
לבסוף נפגשנו בתחנה עם התורגמנית, אשה אוסטרית כסופת-שיער, שסיפרה לנו שהיא נשואה לצ'כי. תיארתי את הכייס ואת האירוע. השוטר והאשה הסיקו מיד: צוענים, ושניהם הרימו ידיים, מילולית וסמלית. "אם זה צוענים, אין מה לעשות,״ אמרה התורגמנית. היא הבטיחה לנו שלא נראה עוד את הארנק, אך הרגיעה אותנו ואמרה שאין הצוענים יכולים להשתמש בכרטיסי-האשראי, אלא אם כן יעבירו אותם לאחיהם באוסטריה או בגרמניה.