בסיפרו ביטא מולדובה את דעת השוטרים על הצוענים: שהם אנשי העולם התחתון, פושעים-מלידה, פורעי חוק וסדר ללא-תקנה.
דברים אלה קוממו רבים בקהילה היהודית. גזענות' רבע מיליון צוענים הושמדו באושוויץ! הרי יש שותפות גורל בין הצוענים והיהודים!
חבר בתו של מולדובה נכנס לוויכוח איתו וקרא לו ״גזען״. הבת נאלצה לסטור על לחיי החבר ולגרשו מהבית.
"אסור ליצור בתודעת הציבור קשר בין היהודים והצוענים,״ הצטדק הסופר לפנינו. ״זוהי טעות איומה. הצוענים הם באמת פושעים, מלכי המאפיה. זוהי שטות גמורה לזהות אותם בעיני הציבור ההונגרי עם היהודים. אין שום דימיון.״
בהתאפקות בלתי-אופיינית נמנעה רחל מלהתווכח איתו. אך בליבה הסכימה, כמובן, עם המחזר המגורש. אבל אחרי התקרית בפראג חל שינוי בולט בתגובתה למראה צוענים מתקרבים. הוא התבטא בעיקר בלפיתה עזה של ארנקה ותיק מצלמותיה.
האם יש באירופה דימיון בין הצוענים והיהודים? כן ולא.
כן, מפני שהצוענים חיים, בעצם, מחוץ למיסגרת הלאומית של עם-הארץ. אין הם פולנים בפולין, סלובקים בסלובקיה, רוסים ברוסיה - לא בעיני עצמם ולא בעיני הסביבה. כמו היהודים. מכיוון שאינם חשים בשייכות למיסגרת המדינה, הם נוטים לצפצף על חוקיה והנורמות החברתיות המקובלות. הם דואגים רק לעצמם ולשבטם. הם גם שומרים בליבם טינה עמוקה לעמים-המארחים, שהפקירו אותם בימי השואה - אם לא גרוע מזה.
הצוענים אינם מתבוללים, ואינם רוצים להתבולל. כך גם היהודים במקומות רבים, כמו בעיירה היהודית בפולין לפני המילחמה. כמו הצוענים, נראו היהודים אז אחרת, דיברו בשפה משלהם, התלבשו בצורה שונה, שמרו על מינהגים משלהם, התחתנו בתוך העדה וחיו בחברה סגורה משלהם. בעיני עם-הארץ הם היו זרים ומוזרים, ועל כן גם חשודים, שעיר-לעזאזל טבעי לכל אסון. העובדה שהם שייכים לעמים ״בינלאומיים״, החוצים גבולות של מדינות, החשידה אותם עוד יותר. כמו היהודים, סבלו הצוענים מאפלייה, מעלילות-דם, מגירושים המוניים מארצות שונות.
גם ההיסטוריה דומה, איכשהו. הצוענים היגרו לפני כאלף שנה מהודו.
הם שמרו היטב על ייחודם הגיזעי. כמו אצל היהודים, עולמם מתחלק בין ״אנחנו״ והגויים.
אולם יש הבדל יסודי מבחינת המיקום החברתי. אמנם, גם הצוענים וגם היהודים חיים בשולי החברה - אך בשני צדדים הפוכים. הצוענים נמצאים בשוליים התחתונים, והם ניזונים, רובם, מקבצנות ומכייסות. היהודים נמצאים במקומות רבים בשוליים העליונים, והם מהווים את העילית