האינטלקטואלית והכלכלית. רבים מהם גם רצו להתבולל בחברה הכללית, והצליחו בכך במידה זו או אחרת.
כנגד הצוענים טוענים שהם גנבים, שודדים ולעיתים גם רוצחים. כנגר היהודים - שהם רמאים, שהם עוקפים את החוקים והכללים המקובלים, מתעשרים מעסקים שחורים, נדחפים בכל מקום מבלי לעמוד בתור.
שבעים שנה של קומוניזם בברית-המועצות וארבעים שנות קומוניזם בארצות-הגרורות לשעבר לא שינו את הצוענים ולא את היהודים. הקומוניזם לא הצליח לשלבם. היהודים מהגרים בהמוניהם לישראל. לצוענים אין מדינה במפה. אבל יש מעין מדינה צוענית בלתי-נראית, המשתרעת על פני מיזרח-אירופה, מין מדינה-בתוך-מדינות, שיש לה כללים וחוקים משלה. מיספר הנפשות בה מגיע לכמיליון.
* * *
את הילדה הצוענית הראשונה ראינו בכיכר האדומה במוסקווה. היא היתה כבת 5, יפהפיה שחרחורת בבגדים מלוכלכים, והושיטה את ידה לעבר התיירים מכל העולם שעלו ברגל למקום. רחל - אז עדיין פרו-צוענית בלתי-מתפשרת - עמדה על כך שאתן לה חצי רובל. הילדה חפנה את המטבע באגרוף קטן ומזוהם ורצה אל אמה, שפיקחה על הנעשה ממרחק, ומסרה לה את השלל.
אחר-כך ראינו בקראקוב צועניה מרומניה יושבת ברחוב, בקור של אפם מעלות, תינוקת עטופת-סחבות בזרועותיה, ומקבצת נדבות. הפולנים, שאינם מצטיירים בעיני זולתם כעם של רחמנים בני רחמנים, דווקא תרמו לה ביד רחבה. עוברת-אורח, שנשאה בזרועותיה תינוק ורוד ולבוש-היטב, ושהזדעזעה למראה מצבה של התינוקת, כרעה לידה וניסתה לשכנעה לבוא איתה לביתה, כדי לקבל בגדים ישנים של בתה. אולם הצועניה סירבה. התינוקת היא מקור-הפרנסה שלה, התמריץ העיקרי לתרומות.
מפרנסת קטנה אחרת ראינו בפראג, אחרי התקרית ההיא, ולא הרחק מאותה כיכר. ראינו ילדה כבת 6, שחורת-שיער ושחורת-עיניים, מהממת ביופייה, עומדת כמו פסל של יגון באמצע הרחוב ומושיטה יד. בזוויות עיניה עקבה אחרי זוג של תיירים צעירים. היא נדחקה אל האשה, בצד שבו היה תלוי התיק שלה, לקחה את ידה והלכה לצידה. החוש האימהי של האשה התעורר מיד. היא חיבקה את הצועניה הקטנה וליטפה אותה.
הילדה מילאה את תפקידה להפליא. זה היה כמו באלט אמנותי. לא חיכינו לסוף הצפוי. לא הזהרנו גם את האשה, שהיתה בוודאי דוחה את התערבותנו בשאט-נפש.