להשתלבות הצוענים בחברה והטיף לחברה לקבל אותם. המציאו כל מיני המצאות, כגון מתן דירות-חינם, בתנאי שישלחו את הילדים לבית-הספר. שום דבר לא עזר.
"בשיכון שאני גר בו יש מישפחות של צוענים,״ סיפר עיתונאי. ״הם עושים בדירות שלהם דברים נוראים. יש שהוציאו את האמבטיות. פשוט עקרו את האמבטיה מהריצפה ומכרו אותה. יש שקרעו את הפארקט של הריצפה (העשויה מעץ) ובנו ממנו תנור לגריל של בשר. היו ששחטו חזיר בתוך האמבטיה. יש מישפחה שהכניסה לדירה שלה סוס. אחת המישפחות הפכה את הדירה שלה לבית-מרזח, והשכנים לא יכלו להיכנס בלילה הביתה מפני שכל המדרגות היו מלאות כשיכורים ישנים. אף אחד לא יודע מה לעשות איתם."
* * *
אולם גם כאשר צועני מנסה לחיות כאחד מן הישוב, אין זה עוזר לו. הוא נשאר שונה, כמו יהודי המנסה להתבולל בחברה.
את זאת למדו על גופן תשע מישפחות צועניות עשירות בעיירה מלאווה בצפון פולין. שם אירע ביוני 1991 פוגרום אמיתי - אלא שהפעם לא היה מכוון נגד יהודים, אלא נגד צוענים.
המהומה החלה כתקרית רגילה. מכונית-פאר, שבה נהג צועני בן 18, פגעה בשלושה הולכי-רגל פולניים במעבר-חצייה. אחד מהם נהרג.
בצעקם "מוות לצוענים!״ תקפו 150 "חוליגאנים שיכורים״ את דירותיהם של תשעה צוענים עשירים, היכו את הגברים, ניפצו את השמשות, בזזו את הדירות המפוארות והציתו שש מכוניות. המון של אלפים עודד את הפורעים, והמישטרה נאלצה להשתמש בגאז מדמיע כדי לפזרו.
המישטרה טענה שתקרית זו, שהיתה חסרת תקדים בפולין, לא נבעה ממתיחות גזענית, אלא מקינאה. במלאווה גרים כאלף צוענים, הסוחרים בזהב ובמכוניות. הם אמידים, נוהגים במכוניות מערביות, לובשים בגדים ועונדים תכשיטים שקנו בנסיעותיהם במערב. כדברי אחד העיתונים בפולין, יש להם "עושר מתגרה״. ראש-מישטרת מלאווה טען ש״מקור התקרית בגיהינום הפולני. לא חשוב אם אתה צועני, אוקראיני או פולני - אם אתה עולה למעלה, מעל לרמת-המחייה הממוצעת, רוצים למשוך אותך בחזרה למטה.״
הצוענים עצמם חולקים על דעה זו. הם תיארו את הפוגרום כפי שיהודים תיארו בעבר פרעות נגדם: ״הם היו שיכורים כלוט. הם צעקו 'פולין