לפולנים!' הם שונאים אותנו גם מפני שאנחנו עשירים, אבל בעיקר הם שונאים אותנו מפני שצבע-עורנו כהה יותר.״
בכל פולין נשארו 15 אלף צוענים, לעומת 10 אלפים יהודים.
* * *
בעיירה מיזרח-גרמנית קטנה דיבר בעל קפה-מיסעדה על הצוענים בשינאה תהומית.
״הם באים בערימות. מישפחות גדולות עם המון ילדים. הם פשוט גונבים. עומדים ליד הדוכן, שואלים כמה עולה זה וכמה עולה זה, ותוך כדי כך הם מעלימים דברים.
"פעם באו אלי לאכול ואמרו: ניקח את האוכל לבית-המלון ונחזיר לך את הצלחות והסכו״ם. אמרתי להם שזה לא בא בחשבון. בכל זאת הצליחו לגנוב ממני כוס.
״על הדוכן שלי עומדת תמיד צלוחית מלאה בסוכריות, בשביל הילדים. כשהצוענים באים, אחת הבנות פשוט לוקחת את כל הכלי, הופכת אותו לתוך התיק שלה ולוקחת את הכל."
בעל-המקום אסר את כניסתם של הצוענים. כשהם באים לאכול, הוא אומר להם "אין אוכל", ודורש מהם להסתלק. אם אינם הולכים, הוא קורא למישטרה.
לדבריו באים הצוענים מגרמניה המערבית, במרצדסים גדולים ובקרוואנים מלאים בשטיחים. ״אחד הציע לי שטיח ב-400 מארק. אמרתי: מה 400? בעיירה הסמוכה אני מקבל את זה בשוק ב-200. אז הוא אומר: בסדר, שיהיה 300. אמרתי: עזוב אותי, אני לא רוצה שום שטיח. אז אמר שהוא רוצה לאכול. סירבתי. אז הוא הציע 1000 מארק בשביל לאכול. אמרתי לו שיסתלק מכאן. הוא הוציא מהכיס בוכטה של שטרות-כסף. לא היה שם שטר של פחות מ-100 מארק. לכל אחד מהם יש בוכטה כזאת."
מניין באים הצוענים לגרמניה? ״אף אחד לא יודע,״ אמר בעל-הקפה. ״אולי מיוגוסלביה. אבל אלינו הם באים תמיד דרך מערב-גרמניה. אנחנו שונאים אותם.״
את הצוענים התוקפניים ביותר ראינו במוסקווה.
זאת היתה חווייה מפחידה: עברנו במינהרה מתחת לכביש בעל 12 המסלולים של רחוב ״מעגל הגן", הגענו לצד השני, שם עולות מדרגות