מישהו אמר: הפולנים עשו זאת ב-10 שנים, ההונגרים ב-10 חודשים, הצ'כים ב-10 ימים.
מדוע התעוררו הצ'כים רק אחרי הפולנים, ההונגרים והגרמנים? יש אומרים: מפני שהם עם זהיר. החייל האמיץ שווייק אינו רץ קדימה. הוא ממתין לראות איך יפול דבר.
הצ'כים אינם נעלבים כאשר אומרים להם זאת. שווייק הוא בעיניהם דמות חיובית, כמעט גיבור (או אנטי-גיבור) לאומי. אבל הם מצביעים על סיבות אחרות לאיחור.
אחרי חיסול האביב-של-פראג, קם בצ'כוסלובקיה מישטר נוקשה מאוד, הקשוח ביותר בגוש המיזרחי מלבד המישטר המיזרח-גרמני. בעוד שבפולין ניסה המישטר המתערער להתפשר עם ״סולידריות״, ובעוד שבהונגריה הנהיג יאנוש קדר מישטר ליברלי-יחסית כדי לפייס את עמו, הלך גוסטאב הוסאק הצ'כוסלובקי בדרך הפוכה. כל המתנגדים נכלאו, איש מהם לא זכה בסליחה ובמחילה. הדיכוי היה טוטאלי. לא קמה אופוזיציה המונית, כמו בפולין.
השינוי בא רק ב-1989, כאשר נהרו הגרמנים-המיזרחיים לצ'כוסלובקיה, בדרכם אל החופש. הם באו בהמוניהם, מפני שהגבול לצ'כיה היה פתוח, והם לא היו זקוקים לאשרה כדי להגיע למדינה-האחות הקומוניסטית. הם צבאו על השגרירות המערב-גרמנית בפראג, השאירו את מכוניותיהם (ה״טראביס״ המכוערים) ברחובות הסמוכים והגיעו למערב. פיתאום הבינו גם הצ'כים: זה אפשרי.
אחר-כך באו התצלומים על נפילתה של חומת-ברלין. היא הוכיחה לצ'כים שאין עוד מה לפחד, שהסובייטים לא יתערבו עוד כמו ב-1968, שהמישטר הרקוב בארצם עומד לבדו. היה ברור: משהו עומד לקרות.
כאשר זה קרה, זה קרה כמעט במיקרה. הסטודנטים הכריזו על עריכת תהלוכת-אבל לזכר יאן אופלאטה, סטודנט שנהרג על-ידי הנאצים ב-1939. המטרה היתה מקובלת על המישטר, ועל כן ניתן היתר לתהלוכה.
כששמעו הסטודנטים שזוהי הפגנה ברשיון, באו בהמוניהם, הרבה מעבר למצופה. הם צעדו מהנהר לעבר כיכר-ואצלאב. השילטון נבהל. ברחוב נארודניקי(״רחוב העם״) הסתערה המישטרה על המפגינים. איש לא נהרג,