הגייסות הסובייטיים משטח המדינה. ״הוא דווקא מצליח בזה,״ ציין בראון.
הערתי שבהרבה ארצות, וגם בישראל, היו מקנאים בצ'כים, על שהצליחו להיפטר מן הפוליטיקאים המיקצועיים והכניסו לפוליטיקה דם חדש. בני-הזוג התלהבו פחות. ״יש לנו בעיות קשות, ודרושה מומחיות כדי לטפל בהן.״
הפרלמנט החדש מרגיז אותם. כדרכם של חברי-פרלמנט, מיהרו גם פוליטיקאים חדשים אלה לקבוע לעצמם משכורות גבוהות (פי ארבעה מהשכר הממוצע) וחופשות ארוכות (שיבעה שבועות). חברי הפרלמנט הקומוניסטי לא היו זקוקים לכך, כי החברות בו לא היתה מיקצוע אלא כבוד, והתפקיד היחידי היה אז להרים ידיים לפי פקודה.
השכר הממוצע במשק הוא 100 דולאר - אבל דנה מיהרה להסביר שסכום זה מטעה. שכר-הדירה קרוב לאפס, הרבה שרותים ומיצרכים הם כמעט בחינם. ״היה קיים הסכם אילם בין השילטון הקודם ובין הציבור: אתם תסתמו את הפה, ואנחנו נדאג לכך שיהיה לכם די מזון על השולחן."
המילכוד הוא שאין במרינה אגשים בעלי נסיון מינהלי שלא היו אנשי המישטר הקודם. ״אני בן 45,״ אמר יוסף בראון. ״80% מבני הדור שלי גורשו מהמיפלגה הקומוניסטית אחרי האביב-של-פראג. הם נרדפו. כיום אין הרבה אנשים המוכנים להיכנס לפוליטיקה. אנשים בעלי-נסיון אין בכלל.״
גם בני הזוג הזה ציטטו את החייל האמיץ שווייק. "אנחנו חיים בין שכנים חזקים, גרמניה ורוסיה,״ אמרו, כשניסו להסביר לנו את האופי הלאומי הצ'כי, ״אנחנו צריכים תמיד להיות גמישים ולהסתדר עם המציאות. זה בא לידי ביטוי בספר 'החייל האמיץ שווייק', אבל באנגלית הוא פחות טוב מאשר במקור.״
דנה: ״כאשר היינו במצב של הישרדות, היינו כולנו שווייקים. היו מסתכלים בנו כמו באידיוטים. נראינו כאנשים בלי מחשבה עצמית. עמדתי עם ידיד סובייטי בכיכר-ואסלאב והוא שאל: 'מה חדש פה?' אמרתי לו: 'אתה יודע, כל כך הרבה זמן לא קרה פה שום דבר, שמשהו מוכרח להשתנות.' זה היה שלושה חודשים לפני המהפכה. שום דבר לא תיפקד. במיפעלים, במישרדים, אף אחד לא עבד. כולם חיכו שיקרה משהו.״
אימרה צ'כית: ״איש אחד חזר לעירו אחרי שנעדר ממנה שנים רבות. הוא ראה שהכל שומם ושאל: ריבונו של עולם, מה קרה פה? אמרו לו: מה שקרה זה שהקומוניזם עבר בעיר.״
בוורשה אמרו לגו שהפולנים הקדימו את הצ'כים במהפכה, מפני שהפולנים ביקרו בחוץ-לארץ וראו מה מתרחש שם, בעוד שהצ'כים לא יכלו לצאת מארצם. טענה זו הקפיצה את דנה. ״שטויות! יציאה לחוץ-לארץ יכולה רק לעורר קינאה. הקינאה יכולה לגרום לצער, אבל היא לא יכולה