דיזנגוף יתמהו לשמוע כי הכינוי אינו אלא שמו של חבל זה, במערב צ'כוסלובקיה, שאנשיו היו ידועים בפאריס כשוברי-שיגרה.)
רצינו לצאת קצת מפראג ולראות את הארץ. מכת-האקולוגיה, ששמענו עליה כה רבות, היכתה בנו מיד. הנוף היה אמנם מכוסה בסדין לבן של שלג צח, אך כל דבר שביצבץ היה שחור מזיהום-האוויר. כמעט ואי-אפשר היה לקרוא את הכתוב על תמרורי-הדרכים, מפני שהיו שחורים.
מחוץ לעיר, הכביש הראשי מערבה הוא צר, דו-מסלולי, חוץ מקטעים קצרים של אוטוסטראדה. מכוניות מעטות נעו בו. חלק מהנהגים נסעו לגרמניה הסמוכה, כדי למכור שם ביצים ותוצרת חקלאית תמורת מטבע זר. הכל המתינו לאינפלציה דוהרת, ומי שיכול היה לאגור מטבע זר, עשה זאת.
מרבד השלג השתרע מאופק עד אופק, ושום דבר לא זז בטבע, חוץ מעוף מוזר שסיקרן אותנו מאוד. זוהי ציפור דורסת גדולה, שגובהה כחצי מטר בעמידה, ושפגשנו בה בכל מקום. פה ושם נתקלנו גם בצבאים. מישפחה אחת עברה את הכביש לפנינו, עצרה, הסתכלה בנו בסקרנות קלושה והסתלקה בריצה רק כאשר רחל פתחה את החלון כדי לצלם.
קארלסבאד היא עיר המעיינות החמים. האדים מהמעיינות עלו ברחוב, ליד הצעיר שעמד בקור המקפיא ומכר נקניקיות חמות שניצלו על גריל-פחמים. לידו עמד גרוזי, שבא למכור בקבוקי שמפניה מתוצרת ארצו.
קארלסבאד משכה אליה בימים עברו מלכים ורוזנים, בעיקר בגלל המעיינות והמים המינרליים, שיש בהם סגולות-מרפא. טעמם בהתאם לכך. הקומוניסטים בנו לצד האולמות האלגנטיים העתיקים בניין מודרני, ובו ברזים של מים חמים אלה. כשעמדנו שם והתווכחנו על טיבם, פנה אלינו זוג צעיר בעברית. השניים הם יורדים מחיפה, החיים בגרמניה, והיתה בפיהם הצדקה הגיונית לכך: מכיוון שישראל חיה על תרומות היהודים בפזורה, הרי כל יורד עושה מיצווה. אילו עלו כל היהודים לישראל, היה זה אסון נורא. דבריו עוררו את זעם המלווה שלנו, ציוני צ'כי נלהב(שאינו חולם על עליה ארצה).
קשה להאמין שזאת היתה עד לא מכבר עיר קומוניסטית. היא נראית כעיירה גרמנית עתיקה. פה ושם עוד אפשר להבחין, מתחת לצבע הדוהה, בכתובות גרמניות ישנות. העיירה מוקפת הרים מושלגים. מלונות-הפאר הגדולים של ימים עברו, שראינו אותם בסרטים, עומדים כפי שעמדו בימי הקיסר. הגדול ביותר היה מוחרם עד הזמן האחרון בידי הכוחות הסובייטיים, ושימש את גדולי הקג״ב, הצבא והמיפלגה, שבאו מברית-המועצות כדי להינפש כאן, בארץ שהיתה למעשה מושבה סובייטית.
משם למארינסקה-לאזנה, היא מאריינבאד, הדרך קסומה ממש. ירד