שלג, ומצאנו את עצמנו נעים בחלום לבן, כשהשמיים הלבנים מתאחדים עם הארץ הלבנה. מסך של שלג היה מתוח משני הצדדים, הראות ירדה לכמה מטרים, והרגשנו כאילו אנחנו לבדנו בעולם. פעם עבר על פנינו אדם בודד על מיגלשי-סקי.
אם קארלסבאד היא יפהפיה, אין מילה לתאר את מאריינבאד. הבתים הם בני מאות שנים, חלקם בסיגנון הבארוק והרוקוקו, כל בית שונה משכניו ונראה כאילו ניסה לעלות עליהם ביופיו ובעושר הקישוטים והגוונים. אפשר היה להאמין שמאחד הבתים ייצא בכל רגע בטהובן, יברך לשלום את גתה הנשען על מקלו, ויחליף עימו דיעות על הקיסר הקורסיקאי ההוא בפאריס. (גתה בן ה-77 אמנם התאהב, כאן בסביבה, בצעירה בת 15 ונשא אותה לאשה, דבר שגרם לשערוריה היסטורית.)
לא הרחק משם, באחת העיירות, המליץ הנהג על מיסעדה כפרית זולה. כשנכנסנו עטף אותנו ריח של בירה וענן של עשן סיגריות. נדמה שכל הגברים של העיירה, פועלים לפי מראם, נמצאים כאן ביום-מנוחתם. חדר-הבאר היה מלא עד אפס מקום, כך גם החדר הסמוך, ורק בחדר השלישי מצאו לנו שולחן. הטלוויזיה שידרה סידרה על צ'ארלי בראון בשפה הצ'כית, אך איש לא שם לב אליה. מסביב לשולחנות ישבו גברים, שיחקו קלפים, התווכחו, שתו בירה, הכל באווירה של רעות שופעת.
כמעט ולא היו שם נשים. רק בשולחן סמוך ישבו שלוש צעירות, כבנות 15. פיתאום נכנם גבר, ניגש לשולחן, הנחית על פני אחת מהן סטירת-לחי מצלצלת וגרר אותה בכוח החוצה. שתי האחרות קמו במחאה אילמת ויצאו בקומה זקופה, כשהן מלוות בציחקוקים ובהערות של לעג מפי יושבי השולחנות האחרים.
מחיר הארוחה לשלושה אנשים - מנת-בשר עם תוספות, שתי כוסות בירה ובקבוק קוקה-קולה - שלושה דולאר בסך-הכל.
בינתיים הלכה רחל לצלם בחדר-הבאר החשוך, שהיה מלא בגברים שתויים, עליזים וצועקים. איש אחד חסר-שיניים, שעמד לבדו ליד הבאר, שאל בגרמנית טובה בשביל מה היא מצלמת, וכך החלה שיחה מבודחת. כשאמרה שהיא מישראל ושהיא אוהבת את השלג, הציע למכור לה גוש שלג ב-2.50 מארק. הוא סיפר שהוא גר בכפר סמוך. הנהג שלנו קבע, לפי המיבטא, שהאיש הוא גרמני אמיתי - אחד המעטים שנותרו בצ'כיה אחרי הגירוש הגדול.
* * *
קצת הלאה משם עברנו בכפר יפה. בכיכר המרכזית התאמנו שני ילדים