וחזקה: האימפריה הסובייטית מתמוטטת; צ'כוסלובקיה מתפללת לסיוע כלכלי גרמני. מי יודע מה יילד יום, או שנה, או עשור?
לא יכולנו, כישראלים, לעבור ברחובות המושלגים של מאריינבאד ולא לחשוב על הרחובות שטופי-השמש של יפו ורמלה ולוד.
* * *
ההפתעה הגדולה ביותר בשבילי בצ'כוסלובקיה היתה היחס ל״הסכם מינכן״.
עברו כמעט 52 שנים מאז חזר ראש-הממשלה נוויל צ'מברליין ממינכן לבריטניה, נופף בפיסת-נייר והכריז: ״זהו שלום לדורנו!״ הנייר היה ההסכם שהושג במינכן בין ארבע המדינות - גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית, בריטניה וצרפת - לקריעת חבל-הסודטים מצ'כוסלובקיה. הצ'כוסלובקים לא נשאלו על ההסכם, שלקח מהם את כל אזורי-הגבול ההרריים, שהיו דרושים להגנה על המדינה. רק אחרי-מעשה הגישו שגרירי המדינות את המיסמך לנשיא צ'כוסלובקיה, אדוארד בנש, יורשו של תומאס מאסריק הגדול. בנש, דיפלומט ותיק בעל מעמד בינלאומי מכובד, אך ללא הכריזמה של מנהיג, נכנע וקיבל את התכתיב המביש. כעבור כמה חודשים פלש הצבא הנאצי למה שנשאר מצ'כוסלובקיה ושיעבד אותה כולה.
בעיני בני דורי הצטייר בנש בשעתו כנציגה של אומה קטנה ואמיצה, שהופקרה על-ידי בעלי-ברית בוגדניים. הופתעתי להיווכח שהצ'כים רואים בו כיום דמות עלובה, האשם בדיעבד בכל מה שקרה לעמו מאז.
בעיני הצ'כים, ההיסטוריה של עמם היא שרשרת של כניעות. בנש נכנע לגרמנים ב-1938 במשבר מינכן, ויורשו נכנע לגרמנים כאשר פלשו לפראג ב-1939. בנש, שחזר והפך מנהיג הממשלה הגולה, נכנע לסטאלין במילחמת-העולם, כאשר ביקר אצלו במוסקווה ונכנע לתביעותיו. בנש נכנע לקומוניסטים שוב ב-1948, כאשר איפשר להם לתפוס את השילטון. דובצ'ק נכנע לסובייטים ב-1968, כאשר פלשו לצ'כוסלובקיה.
״ההנהגה הפוליטית היתה חלשה,״ אמר לי אלכסנדר קלימנט, אחד הסופרים הצ'כיים הידועים, על הכניעה להסכם-מינכן. ״זה לא היה קורה אילו היה מאסריק עדיין בחיים.״ המנהיג הדגול, מייסד הרפובליקה הצ'כוסלובקית, נפטר שנה קודם לכן.
״איבדנו את הכל במינכן,״ אמר גם הסופר זינייק אורבאנק. "היינו צריכים להתנגד. זה היה יותר מכובד. אילו נהגנו כך, היה מצבנו שונה כיום, גם אחרי 52 שנים.״
״האם היית מעדיף להילחם בנאצים?" שאלתי.