״בהחלט כן!״ "לבדכם?"
״אנחנו לא יודעים מה היה קורה. אין 'אילו' בהיסטוריה. איננו יודעים מה היה קורה אילו התנגדנו בכוח. היה לנו צבא חזק, ציוד מצויין. יתכן שדעת-הקהל באירופה המערבית היתה מאלצת את הממשלות לחוש לעזרתנו. מי יודע.״
אורבאנק, שהיה אז בן 12, הלך להפגין מול ארמון-המלוכה, המשמש כמישכן הנשיא, יחד עם 12 אלף צ'כים אחרים. כעבור שנים, כשביקר בפעם הראשונה בארמון, נוכח לדעת שבנש לא יכול היה לראות את ההפגנה. לדברי אורבאנק, בנש כלל לא התייעץ עם השרים שלו כאשר נכנע לתכתיב. הוא פעל על דעת עצמו.
גם הסופר קארל פצ?ןה היה חד-משמעי ונוקב: ״נכנענו ב-1939 להיטלר. אילו התנגדנו והפסדנו בקרב, היינו בני גיבורים. עכשיו אנחנו בני פחדנים.״
״אתה חושב שהצ'כים היו צריכים להילחם?״
"אני בטוח בזה. וגם ב-1948 היינו צריכים להילחם בקומוניסטים.״
* * *
היפה בגשרים של פראג הוא גשר-קארל העתיק, המקשר בין המרכז ובין העיר העתיקה וארמון-המלוכה, שמעבר לנהר. זהו אתר-תיירות פופולרי. לכל אורכו ניצבים פסלים. האורח מישראל נדהם כשהוא רואה פסל גדול של ישוע, מקושט באותיות-זהב עבריות: ״קדוש קדוש קדוש ה' צבאות״.
לפי האגדה קרה הדבר כך: באחד הימים לפני 400 שנה הבחינו הנוצרים בערימת צואה מתחת לפסל ישוע. זעמם יצא על היהודים, ששכונתם נשקה לגשר. הם זממו לחולל פוגרום. מישהו הדליף זאת למהר״ל, בעל הגולם. הרב הדגול כינס את היהודים, אסף מהם תכשיטי-זהב, ועוד במשך הלילה התיכו את הזהב והדביקו לפסל ישוע את האותיות. בבוקר, כשהמוני הנוצרים הגיעו לגשר ועמדו לעלות על הגטו, הבחינו בנס, עצרו ולא ביצעו את זממם.
פראג היתה, כידוע, עיר של קהילה יהודית מפוארת. בית-הכנסת העתיק מוצף בתיירים, בייחוד בגרמנים צעירים. כך גם בית-הקברות היהודי שלירו, שבו עומדות ומושלכות המצבות העתיקות זו ליד זו וזו על גבי זו בזוויות משונות. שם התכנסו מנהיגי היהודים כדי לתכנן את כיבוש העולם, לפי ״הפרוטוקולים של זיקני ציון״, כתב-הפלסתר האנטישמי■ הידוע לדראון.