לבנו אולפן לציור), אך סירב בהחלטיות לעצור כדי לאפשר לרחל לצלם צלב מעניין בדרך. ״גויישה זאכן,״ פסק קצרות, ולחץ על הבנזין. הוא ידע בהחלט מה טוב בשבילנו ומה לא. הוא היה משגע, מרגיז, ולמדנו לחבב אותו מאוד.
כשריאיינו את הסופר איוואן קלימה, שהוא יהודי, התערב בשיחה והתווכח בלהט. כשריאיינו את הסופר זינייק אורבאנק, שהוא נוצרי, ישב בצד ולא התערב.
יש לו בעניין זה גישה עקבית לגמרי: "יהודי יכול להתעסק כאן בכל דבר, חוץ מאשר פוליטיקה. הוא יכול להיות אמן, שחקן, סופר, סנדלר או נגר, אבל לא פוליטיקאי. אם יהודי רוצה לעסוק בפוליטיקה - שילך לישראל. זה לא בריא ליהודים לנהל את החיים של אחרים.״
מכאן דעתו על המישטר הקומוניסטי. ״זה היה כולו מן ההתחלה עניין של יהודים. רק יהודים היו מסוגלים להאמין בנכונות הרעיון הזה, מפני שבשביל היהודים זה היה שיחרור ממעמדם הנחות. אם כל המיסגרות הלאומיות נעלמות, ונשארים רק האינטרנציונליזם, אחוות-העמים ואחוות בני-אדם, אז גם אין הבדל בין יהודי ולא-יהודי. לכן היה הקומוניזם שיחרור ליהודים. לכל האחרים זה לא היה שיחרור בכלל. במיקרה הכי טוב זה היה בשבילם אמצעי לעשות קאריירה ולהגיע לשילטון. הקארייריסטים היהודיים חוללו את המהפכה, ואז באו הקארייריסטים האחרים וחיסלו את היהודים, כמו סלאנסקי. סלאנסקי אמר שהוא לא יהודי, שהוא אתיאיסט, שהוא לא מאמין בלאומיות, ושלכן הוא צ'כי ולא יהודי. אבל זה לא עזר לו. תלו אותו כיהודי, באשמה שהוא ציוני.״ נראה שרונה לא הצטער על כך יותר מדי.
״סטאלין צדק,״ הכריז, ״בלי כפייה אי-אפשר לשלוט ברוסיה. לרוסים אין חשק לעבוד. רק באמצעות הפחד אפשר להביא אותם לכך שיעבדו לפחות קצת. עכשיו, כשהפחד נעלם, הם לא עובדים בכלל. לכן רוסיה מתמוטטת. אף אחד לא עושה כלום, אף אחד לא עובד.״ נראה שלדעתו הדיקטטורה היא הדבר הכי טוב לרוסיה, ולכן גם תקום מחדש.
גם בצ'כיה המצב לא טוב, לדבריו, מפני שהאנשים עובדים הרבה פחות, וכל ליקויי הקומוניזם נשארו ואף גדלו. פתחו אמנם פתח ליוזמה הפרטית, אבל היוזמה הפרטית הולכת רק לענייני אוכל ואירוח, כי שם אפשר להרוויח הרבה כסף מהר. בייצור אין הרווחים מובטחים, ולכן איש אינו הולך לייצור ואין מייצרים כלום.
על כל פנים, המצב עכשיו יותר גרוע מכפי שהיה בימי הקומוניזם. אז היה מעט, אבל היה שיוויון. עכשיו מחזירים פיתאום רכוש לנכד של מי שהיה בעל בעמיו, וזה יוצר קינאה. הרי האיש לא עשה שום דבר כדי