לחפש קרון-מיסעדה. ובאמת יש כזה. קרון של שולחנות המכוסים במפות, אבל הן מלוכלכות מאוד, ובקרון אין נפש חיה.
מלצר שמנמן, בחלוק מלוכלך, מודיע לי שיש קפה-בוץ, פפסי-קולה ופלאטה של שינקן. זהו.
המקום אינו מעורר תיאבון. כשאני מציץ לתוך המיטבחון, זה מעורר עוד פחות תיאבון. הוא מלא בבדלי-סיגריות ובקבוקים ריקים, וחוץ מאלה אין בו כלום. המלצר, שהוא גם הטבח, עסוק בשיחה עם זוג צעיר.
אני חוזר לשני הבחורים. הם מציעים לי בקבוק-בירה, והעליזות שלהם מדבקת. כשהם יורדים, בתחנה קטנה בין ברנו ובראטיסלבה, נדמה לנו שאנחנו נפרדים מידידים ותיקים.