״הסלובקים הם קומוניסטים אמיתיים,״ הסביר לנו עיתונאי בבראטיסלבה, ״מפני שאצלם הדבר הכי חשוב זה הקינאה. הקומוניזם טוב להם, מפני שבקומוניזם אין לאף אחד שום דבר, ולא נשאר במי לקנא.״
יתכן שפרשנות עוקצנית זו מוגזמת במיקצת. אבל עובדה היא שהסלובקים חוששים מפני העתיד הקפיטליסטי יותר מאשר הצ'כים. בצ'כיה הצליח הקפיטליזם בין שתי מילחמות-העולם, ויש לצ'כים קשרים היסטוריים עם המערב. ואילו סלובקיה היא ארץ נחשלת. מעולם לא היתה עצמאית ממש. במשך 900 שנים שלטו בה ההונגרים, שלא הכירו בעצם קיומו של עם סלובקי. בצ'כוסלובקיה העצמאית היו הסלובקים כפופים לאפוטרופסות צ'כית, שהיה לה אופי כמעט קולוניאלי.
המישטר הקומוניסטי ניסה להיטיב עם סלובקיה, כשם שצפון-איטליה מנסה להיטיב עם סיציליה. העבירו לשם בעיקר את תעשיות-הנשק, כדי שתהיינה רחוקות ככל האפשר מן המערב. עכשיו תעשיות אלה נתונות בצרות, והסלובקים חוששים לעתידם הכלכלי. הם רוצים לשמור לפחות על ההישגים הסוציאליים הדלים שהעניק להם הקומוניזם, ומתייחסים בחשדנות עמוקה לקידמה הקפיטליסטית שמבטיחים להם האינטלקטואלים הצ'כיים בפראג.
פראג היא עיר אירופית כמו מילאנו, ובראטיסלבה היא עיר נחשלת כמו נאפולי. אבל הסלובקים אינם משלימים עם פסק-דין זה. הם מוחים על הפליית בראטיסלבה לעומת פראג, ותובעים שנשיאים זרים, העורכים ביקורים רשמיים בפראג, יובאו גם לעירם. ״אבל פראג היא כמו ירושלים,״ הסביר לנו ידיד יהודי, ״ובראטיסלבה היא עפולה.״
יתכן שזהו עלבון לעפולה. על כל פנים, מבין כל הערים שביקרנו בהן במיזרח-אירופה, בראטיסלבה היא היחידה שלא מצאה חן בעינינו ממש.
* * *
לא קל היה למצוא את הרכבת הנכונה. בפראג יש תריסר תחנות-רכבת, והרכבות השונות לבראטיסלבה יוצאות מתחנות שונות. הגענו לתחנה הלא-נכונה, דהרנו לתחנה הנכונה, קנינו כרטיס במחלקה השניה(שלושה