דולאר לנפש עבור נסיעה של חמש שעות וחצי) והספקנו בקושי לעלות לקרון. הוא היה מלא, אך מצאנו מקומות ישיבה. גילינו שבמחלקה השניה אין תאים, והשקפנו על ים של פנים עייפות.
קבלת-הפנים בבירת סלובקיה לא היתה מעודדת. ידיד בפראג הזמין לנו חדר באחד המלונות הטובים. נהג-המונית נסע לשם במשך 20 דקות ויותר - ורק באיחור נוכחנו לדעת שהוא עשה פשוט סיבוב ענק וגבה תשלום בהתאם לכך. בחדר המלון לא היה מכשיר-טלוויזיה, הרדיו לא פעל. במקום שרר חום-אימים, אך אי-אפשר היה לווסת את החימום. הטלפון לא תיפקד. פקידים ומלצרים נעו באי-רצון חמוץ. הקומוניזם עדיין חגג.
חווייה זו נמשכה לכל אורך הביקור. זה היה יום שבת, והתברר שכל המיסעדות הטובות בעיר סגורות. בכל זאת מצאנו ארוחת-ערב(טובה) ליד פסל הפרטיזן האלמוני, אך כשחזרנו למלון בשעה 10 וחצי, לאורך רחובות רטובים, שרק אנשים מעטים מיהרו בהם הביתה, מצאנו ששם כבר הכל סגור: הבאר, מועדון-הלילה, אפילו המיזנון. אי-אפשר היה להשיג בקבוק של קוקה-קולה או כוסית של סליבוביץ.
המרחק בין בראטיסלבה לווינה הוא כמרחק מתל-אביב לירושלים. האוסטרים באים אליה כדי לקנות בכמויות גדולות את המזון הזול ולקחתו הביתה. מין תיירות של גזל. אולם העיר אינה עושה דבר כדי למשוך תיירות אמיתית מן השכנה העשירה במעלה הדאנובה.
את מלוא הזוועה ראינו למחרת היום. עלינו למיבצר העתיק, המשקיף על העיר והמהווה את סימן-ההיכר שלה, וראינו מסביבנו, מכל העברים, חומה סינית של שיכונים - אותם שיכוני-הענק האפורים, האחידים והארוכים, בני 10 הקומות ושש הכניסות, המפארים את כל הערים הקומוניסטיות. אך בעוד שבפראג הם נמצאים מעבר לאופק, הם צרים על מרכזה של בראטיסלבה.
בשעה שנבנה הגשר המודרני הגדול מעל לנהר, לרגלי המיבצר, נמחקו חלקים של העיר העתיקה, וביניהם הרובע היהודי העתיק, כדי לאפשר גישה נוחה לגשר.
לא אחת תמהתי על השחתה סיטונית זו של ערים בידי הקומוניסטים.
מה גרם לכך? השינאה לעבר? ״עולם ישן עדי יסוד נחרימה"? ואולי האמונה הכנה כי גושי-בטון מכוערים אלה הם כליל היופי הסוציאליסטי?
בפוטסדאם, עיר-המלוכה הפרוסית, בנה פרידריך הגדול ארמון צרפתי, המשקיף על פארק נהדר בסיגנון ורסיי. בגן הזה יש ציר מרכזי, ישר כסרגל, המכוון את המבט בין המדשאות המדורגות, הערוגות והעצים אל האופק. בדיוק מול הציר הזה בנו אבות-העיר הקומוניסטיים שיכון-ענק מכוער, כאילו כדי למסור מסר מאוחר למלך הפרוסי.
כך גם בבראטיסלבה. ממרום המיבצר אין רואים אלא שיכונים, שיכונים,